פרק 3

'קומי נסיכה קומי!קוווווומייייייייי!טרררררררררררר!'-צילצל השעון המעורר בחדרה של מוניק.

"לעזעזל עם השעון הזה"-רטנה מוניק וקמה ממיטתה הענקית, מתמתחת.כמובן שהיא לא שכחה לכבות את השעון המעורר שממש אהב לעשות חור בראש.

היא נכנסה לחדר האמבטיה הפרטי (והענקי) שלה והסתכלה במראה.לפניה עמדה בחורה בת כ-21, עיניה ירוקות, שיערה חום מתולתל.שפתיה עבות, אוהבות להשאיר טעם של עוד.היא חייכה חיוך קטן והורידה את הפיג'מה בצבע ורוד-בייבי ולאט לאט נכנסה לג'קוזי שהיה כולו מכוסה בעלי ורדים.

"חיי הזוהר"-היא אמרה באושר והמשיכה להתפנק בג'קוזי.

היא יצאה אחרי כ40 דקות, עוטפת את גופה במגבת.היא נעמדה מול המראה היוקרתית.מולה עמדה בחורה בת 21, בעלת שיער חום מתולתל שהגיע לה קצת יותר נמוך מכתפיה.היא היתה כל כך מטופחת שאי אפשר היה להאמין שבן אדם יכול ליהיות עם עור כל כך מושלם.שפתיה היו מלאות מעט, עיניה בצבע דבש.גופה היה מחוטב במיוחד, והיא אף פעם לא נתנה לעצמה לעלות במשקל, מה שהיה קשה מפני שהיא ממש אהבה שוקולד.

היא יצאה מהאמבטיה הפרטית שלה, נכנסת לחדר השינה הענק שהיה שייך (כמובן) לה.היא נכנסה לחדר הארונות הפרטי שלה והוציאה מהארון המיוחד להלבשה תחתונה תחתוני חוטיני לבנים, גרביונים שקופים וגופיה לבנה פשוטה.מהארון המיוחד לחולצות היא הוציאה סריג אדום שאמה עיצבה במיוחד בשבילה ליום הולדתה הקודם.מהארון לחלקים תחתונים היא הוציאה חצאית מיני ג'ינס, שמפנים היתה מרופדת בבד עבה, אבל כמובן שלא ראו אותו.מארון המעילים היא הוציאה מעיל פרווה חום שהגיע כמעט עד לריצפה.ולבסוף, הוציאה מארון הנעליים נעלי עקב אדומות בוהקות.

היא לבשה הכל (חוץ מהמעיל) והתיישבה מול שולחן האיפור שלה, שמה אודם אדום בוהק, קצת סומק, מסקרה שחורה וממש קצת צללית אדומה.

היא יצאה מהאחוזה הענקית, לובשת את מעיל הפרווה בדרך.היא נכנסה ללימוזינה לבנה שחיקתה בכניסה מראש.

'נראה איך יהיה ביום הראשון של ניהול מגזין האופנה המוביל בעולם'-היא חשבה לעצמה.

לאחר כרבע שעה הלימוזינה נעצרה ליד בניין יוקרתי ענק.מוניק יצאה מהלימוזינה, מהלכת לה בחשיבות אל הכניסה.

היא נכנסה פנימה, מסתכלת מסביבה.לעיניה התגלה לובי ענק ומפואר.הרבה אנשים התרוצצו מסביב, אך ברגע בו היא נכנסה כולם מיהרו לפנות לה דרך אל המעליות.

היא התקדמה אל המעלית שנראתה היוקרתית מכולן ולידה היה רשום על תג זהב "מעלית הנהלה".היא נכנסה אל המעלית, עולה לקומה הכי גבוהה.

היא נכנסה לחדר הענק שאמור היה ליהיות המשרד שלה.במקום הקיר האחורי היה חלון ענק, שאפשר היה לראות ממנו את כל פריז.החדר עצמו היה מעוצב בצבעי שחור-לבן.על הקירות היו הרבה תמונות של דוגמניות מפורסמות מהעבר וההווה, ביניהן כריסטין.קרוב לסוף החדר עמד שולחן שחור מעוצב, מוכן לשימוש.מאחוריו היה כיסא עור לבן ענק.היה בצד החדר ארון שחור גדול ובתוכו רק מגזיני אופנה, מכל הזמנים (!).

מוניק המחוייכת תלתה את מעילה על מתלה שחור-לבן מעוצב והתיישבה על כסא העור, לא מאמינה למזלה.

לאחר כמה זמן, נשמע דפיקה בדלת.

"היכנסי"-אמרה מוניק

 הדלת נפתחה.לחדר נכנסה בחורה בת כ-30, נראית מהוססת.

"חח אל תפחדי, אני לא נושכת כמו הבוסית הקודם שלכן"-צחקקה מוניק.

העובדת הסתכלה עליה במבט של 'איך ידעת?' אך לא העיזה להגיד כלום.

"אמא שלי סיפרה לי"-חייכה מוניק, מנחשת מה העובדת רצתה לשאול אותה.

"טוב..אז..אממ..יש לי משהו להגיד לך"-גימגמה העובדת בקול חושש

"אז תגידי"-חייכה מוניק

"אחת העובדות המשניות פה..חשבה שאולי..שאולי ביל קאוליץ יוכל לתת לנו ראיון על הקולקציה החדשה שלו?"-שאלה העובדת במהירות

"כן, כמובן, מה הבעיה?"-אמרה מוניק

"תודה"-חייכה לראשונה העובדת ויצאה מהמשרד במהירות.

'הבוסית הקודמת באמת היתה עד כדי כך נוראית?'-חשבה לעצמה מוניק.

היא הוציאה את הטלפון הסופר-חדש וטכנולוגי שהיה לה וחייגה במהירות את המספר של כריסטין.

"הלו?"-ענה קול ישנוני מהצד השני

"כריסטין..אמ..הערתי אותך?"-שאלה מוניק, מגחכת לעצמה

"אז לא"-אמרה כריסטין ספק בציניות ספק בכעס

"טוב כריסטין..תגידי..מי זה ביל קאוליץ הזה???זה דחוף!"-נלחצה מוניק

"ביל קאוליץ?מה את קשורה לביל קאוליץ?!"-שאלה כריסטין בטיפשות

"נו כריסטין תעני לי בבקשה!זה ממש דחוף!קודם תגידי ואז אני אסביר לך ה-כ-ל, מבטיחה!"-מוניק נלחצה עוד יותר מקודם

"אמ..אם את כל כך רוצה לדעת, הוא הסולן של להקת הרוק אלטרנטיב 'טוקיו הוטל' ועד לא מזמן היתה לו תסרוקת קיפוד והוא היה ממש דומה לבת אבל עכשיו הוא סוף סוף הבין שהוא נראה כמו ועשה תספורת מדרגות עד הכתפיים עם פסים בלונדיניים.זהו.לדעתי בכלל כדאי לך לא להתעסק איתו, זה לא ייגמר טוב."-דקלמה כריסטין במהירות.

"אומייגאד!"-צעקה מוניק בפחד.

'מה עשיתי?!!?!?!'-חשבה מוניק בפחד

"למה מה קרה?"-שאלה כריסטין אדישות

"הרשיתי שהביל קאוליץ הזה..יתן ראיון על הקולקציה החדשה שלו!!"-צעקה מוניק בלחץ

"נו אז מה הבעיה?"-שאלה כריסטין כאילו כלום

"מה 'מה הבעיה'?!הרי..הרי אמרת שלא כדאי להתעסק איתו!"-אמרה מוניק

"הכוונה היא לא לתעסק איתו אישית"-אמרה כריסטין

"אההה, מזל"-מוניק מחתה את הזיעה הקרה ממצחה

"עכשיו אני יכולה לשתות סוף סוף את הקפה שלי?"-שאלה כריסטין בקול קר.

"כן"-ענתה מוניק בסלידה

"ביי"-אמרה כריסטין בפשטות וניתקה

"מה אני אעשה איתה, מה?!"-נאנחה מוניק והתישבה מול הלפטופ המפואר שלה, מחפשת מידע על ה'טוקיו הוטל' האלה, מקווה שזה באמת לא יוריד את הרפוטציה של המגזין שלה.

לא כל כך הרבה התרחשות, אבל בהחלט חשוב להמשך העלילה

אז יאללה, תגיבו 20-25 תגובותישנס לפחות,

כי אני לא סתם השתדלתי