לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  הכותבות||סיפורי TH

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הילדה||פרק 5:מלטריסה?נשמע מוכר! + פרק 6:הילדה מאשימה


 

סוף סוף עידכון בזמן XDD

שני לא שלחה לי עדיין את הפרק/ים הבא/ים של "יהלומים", אז החלטתי להעלות עוד פרק של "הילדה".

רק שהפרק היה כ"כ קצרצר שהחלטתי שאני מעלה עוד אחד יחד איתו ^^

אז אל תעזו לא להגיב~!!!11 XDDDDDDD

כי אני לא אהיה נחמדה כל כך אם לא תגיבו כמו שצריך P=

אז......

מספיק חפירות, ויאללה לעבודה

פרק 5: מלטריסה? נשמע מוכר!

בבוקר ביל התעורר מצילצול מחריד. זה הטלפון שלו צילצל.

- עוד היום אחליף את המנגינה –הוא רטן בעודו מחפש את הטלפון בעיניים עצומות. לבסוף הוא מצא אותו מתחת לאפו, וענה במהירות. –הלו?

- ביל, איפה אתם?! אני מתקשר אליכם כבר חצי שעה! –גיאורג כמעט וצרח לשפורפרת-מהר לסטודיו אם אתם רוצים להישאר בחיים!!

השיחה נותקה. ביל חמש דקות ניסה להבין מה קרה, ואז קפץ מהמיטה ורץ לחדרו של טום.

- טום!!! תקום!!! עוד חצי שעה אנחנו צריכים ליהיות מול עיניו של יוסט!!!

- שייסה –נשמע קולו של טום מאחורי הדלת. ביל הבין שאחיו ער, והלך לאמבטיה.

לאחר 40 דקות האחים קאוליץ עמדו בסטודיו, ויוסט צעק עליהם בגלל האיחור.

- אז כך! –צעק יוסט, דופק בשולחן עם אגרופו- אנחנו נוסעים לצלם קליפ לשיר החדש שלכם. כבר בחרתי איפה נצלם אותו- בטירת מלטריסה.

כשביל שמע את השם, הוא נראה לו מוכר. אבל בראשו היה כזה בלגאן, שאפילו אם הוא היה ממש רוצה להיזכר מהיכן הוא מוכר לו, הוא לא היה מצליח.

לאחר שעתיים הבנים, יוסט וכל שאר הצוות עמדו מול שעריה של הטירה. היא נראתה מפחידה ומאיימת.

- הגענו –אמר יוסט, מחכך את ידיו זו בזו

- המקום הזה לא מוצא חן בעיני. אנחנו חייבים לצלם את הקליפ פה? –שאל טום בתקווה

- כן!

 

פרק 6: הילדה מאשימה

כשביל, טום, גוסטב וגיאורג נכנסו לתוך הטירה, הדלת הענקית נסגרה, מבדילה אותם מהשאר.

- מה זה אמור להביע? –שאל גיאורג בקול רועד

- כלום, פשוט הדלת נסגרה בגלל הרוח. –ענה טום ברוגע

- ממתי הרוח נושבת מתוך הביניין החוצה? –שאל ביל

- נו.. מי יודע.. אולי.. אממ... –טום נכנע

- מה "אממ... "?! אולי תגיד משהו יותר מועיל? –ביל התחיל לרוץ מצד לצד

- ביל, תירגע. או שאתה פוחד מרוחות רפאים בטירות ישנות? סתכל, הן ממש מאחוריך –טום עשה את עצמו מפחד והצביע עם אצבעו מאחורי גבו של ביל.

- אולי תפסיק להתבדח כבר? מבחיל פה גם בלעדיך –ביל הסתכל בטום במבט מעוצבן

- אוקיי, שתקתי.

אחרי מחשבות רבות, ביל הגיע למסקנה שהם צריכים להתפזר ברחבי הטירה ולמצוא עוד יציאה. כולם הלכו לכיוונים שונים. ביל עלה במדרגות הראשיות שהיו מול הדלת לקומה השניה. "מזכיר סרט אימה"- הוא חשב בזמן שהסתכל על הדיוקנים על הקירות. הוא הלך עוד קצת קדימה, ונתקע בדלת. הוא משך את הידית והדלת נפתחה בחריקה. לעיניו נגלתה תמונה נוראה.

חדר גדול עם חלונות פתוחים הזכיר חדר עינויים. על הריצפה מים התערבבו עם עוד איזה נוזל אדום כהה. לא היה צריך לחשוב הרבה כדי להבין מהו הנוזל הזה. מהידיעה שעל הריצפה ישנה שלולית דם, הסתחרר לביל הראש. הוא התחיל להסתכל על הקירות, משתדל שלא להיסתכל על השלולית המחרידה שעל הריצפה. כאן, בהבדל משאר החדרים, היתה תלויה רק תמונה אחת. זה היה דיוקן של בחורה צעירה. היא היתה ממש יפה. הוא ראה אותה פעם, אבל איפה?

- מזהה? –נשמע קול נשי חלש מאחורי ביל. הוא היסתובב במהירות. זאת היתה מילי.

- מילי? מה את עושה פה? –שאל ביל, שהיה מבולבל לחלוטין

- אני חיה פה –היא ענתה קצרות, בקול עוד יותר חלש- נו מה, מזהה?

ביל שוב פעם הסתכל על הדיוקן

- זאת את? –הוא שאל בחשש

מילי גיחכה.

- לא. זאת אמא שלי, מלטריסה. –על לחייה של הנערה זלגו דמעות- ואתה רצחת אותה!

- אני?! –ביל לא הבין כלום. – לא יכולתי לעשות זאת! אני לא מכיר לא אותך, לא אותה. אני לא רצחתי אף אחד. את בטח מתבלבלת!

- ברור שאני לא מתבלבלת. אתה רצחת אותה, לפני 9 שנים. רצחת אותה מול העיניים שלי. ועכשיו אתה עוד אומר שזה לא אתה עשית את זה. אתה לא השתנית, בגלל זה זיהיתי או...

- ביל!!! –נשמעה צעקתו של טום מהקומה מתחת. – ביל, איפה אתה?!

- אתה לא לבד? דאמט. –אמר מילי, ונעלמה, כאילו בלעה אותה האדמה.

 

עכשיו אתם מגיבים או שאתם חייבים לי 1000 שקל

מוחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחע

נכתב על ידי הכותבות||סיפורי TH , 12/4/2009 20:46   בקטגוריות Tokio Hotel, אימה, ביל קאוליץ, דם, טום קאוליץ, טוקיו הוטל, מוזיקה, מתח, סיפורי אימה, סיפורי טוקיו הוטל, סיפורים בהמשכים, רוק, סיפרותי  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הילדה||פרק 3:שכנה? + פרק 4:נעלמה


 

אני נורא נורא מצטערת שדי הרבה זמן לא היה עידכון, פשוט נשבר המודם והיה צריך לחכות עד שבת בערב שיבוא טכנאי ><"

אז קבלו- 2 פרקים של "הילדה" ;]

______________________________

פרק 3: שכנה?

את השקט בבית הפר צילצול בדלת.

- טום, לך תפתח ת'דלת –צעק ביל מהאמבטיה. התשובה היתה רק שקט. – טום!!!!

שום תשובה.

- חכה חכה אצלי. אני עוד אגיע אליך, ונראה מי הוא החכם בסוף.

ביל פתח את הדלת והרים את גבותיו. בדלת עמדה נערה בת יותר מ-15. שערה השחור הגיע כמעט עד מרפקיה. עיניה הירוקות הביטו בו במבט כל כך חודר, שביל חשב שהיא הולכת לחורר אותו במבטה.

- אמ.... באת לטום? –שאל ביל. הוא חשב שהיא עוד "נערה ללילה".

- הוא בבית? –שאלה הנערה בפחד

- לא יודע. טום!!! –לא באה שום תשובה. - כנראה לא. את יכולה לבוא מאוחר יותר.

- לא, תודה. בעצם באתי אליך. –היא שוב הסתכלה על ביל במבט חודר.

- אלי? –ביל נדהם. – אנחנו מכירים? או שאת רוצה חתימה?

- אני לא צריכה את הקישקושים שלך. –קולה נעשה לפתע כועס- אני יכולה להיכנס? –היא שאלה בקול רך יותר, מחייכת במתיקות.

- המ.. כן, כמובן. –ביל הכניס את הנערה לבית- איך קוראים לך? למה את צריכה אותי?

- קוראים לי מילי. –היא חייכה שוב פעם חיוך מתוק- באתי בשביל.. בשביל... בשביל להכיר את השכנים.

התשובה המהוססת של מילי גרמה לביל להיות יותר פיקח.

- אז אנחנו עכשיו שכנים?! טוב. שמח שהכרנו, מילי. יש לך שם ממש יפה

- לאמא שלי היה שם עוד יותר יפה: מלטריסה [לקרוא: MELATRISSA] . שמעת אותו אי פעם?

- לא –נידנד בראשו ביל. גבותיה של מילי הורמו. כשהוא ראה את הבעת פניה, הוא שאל:

- הייתי צריך?

- לא, לא... –אמרה מילי, מעיפה ממנו את מבטה- טוב אז.. אני כבר צריכה ללכת. היה נעים להכיר.

- גם ל... –עיניו של ביל גדלו למימדים מפחידים כשמילי פשוט נעלמה. – לאן היא נעלמה? או שזה עוד סיוט?

 

פרק 4: נעלמה

- פיו, בקושי התנערתי! –טום נכנס הביתה

- איפה היית? –שאל ביל, ממשיך לקרוא איזה מגזין.

- ברחתי ממעריצה. איזו פרה! כמה שלא הסברתי לה שאני לא יכול לצאת איתה, והיא פשוט לא הקשיבה. נדבקה. הייתי צריך לברוח ממנה חצי שעה!

- רואה שהתנערת ממנה –אמר ביל, ממשיך לקרוא את המגזין.

- איזה דבר מעניין קראת שם, אם אתה אפילו לא מרחם על אח שלך?

- למה אני צריך לרחם עליך? אתה בעצמך בחרת האימידג' של המאצ'ו, אז תישא בתוצאות. –אמר ביל עם זילזול בקולו

- ממש מצחיק. –התרגז טום וזרק על אחיו כרית. ביל תלה בו מבט מעוצבן. –מה?

- לא, סתם... דרך אגב, הכרתי היום את השכנה החשה שלנו, מילי.

- ממ... שם יפה. היא יפה?

- נו, איך להגיד לך... זקנה פוזלת עם רגליים עקומות –ענה ביל בהומור

- באמת?

- אהא –ענה ביל, עדיין שקוע במגזין

- נו, אז אני אלך לישון

- אוקיי

כשדלת חדרו של טום נטרקה, ביל קפץ מהספה ורץ לרחוב. אחרי שהוא בדק את כל הבתים בסביבה, ביל הבין שרימו אותו. אף אחד בעזור לא מכר את הבית שלו, זאת אומרת, שמילי פשוט לא יכלה לעבור לגור באותו אזור. אז למה היא באה אליו? דווקא אליו. מי היא בכלל? בטוח לא מעריצה. ביל נזכר איך היא הגיבה כשהוא שאל אותה אם היא רוצה חתימה. איפה לחפש אותה עכשיו? רגע, סטופ. למה הוא צריך אותה? למה הוא רוצה לראות אותה? היא יפה, אבל ביל לא הרגיש שום רגש בפגישתו איתה. אבל משום מה היה נדמה לו שהיא יודעת משהו. הרי היא לא סתם באה אליו. היתה לו הרגשה שהיא האשמה בכל הדברים המוזרים שקרו לו בזמן האחרון. מאיפה באה ההרגשה הזאת? הוא לא ידע, אבל האמין לה.

עם המחשבות האלה הוא הלך דרך כל השכונה לביתו.

 

________________________

עדיין לא מבינים כלום, נכון?

לא נורא, לא נישאר עוד הרבה זמן שתבינו-בפרק 6 ^^

פרק 5 יעלה בלי פרק 6 כי בפרק 6 העיניינים מתחילים להתחמם ;]

 

נטלי ושני

נכתב על ידי הכותבות||סיפורי TH , 5/4/2009 15:54   בקטגוריות Tokio Hotel, אימה, ביל קאוליץ, דם, טום קאוליץ, טוקיו הוטל, מוזיקה, מתח, סיפורי אימה, סיפורי טוקיו הוטל, סיפורים בהמשכים, רוק, סיפרותי  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הילדה|פרק 1:הטירה הישנה+פרק 2:תיק ושיכחה


Увеличенное изображение

הי חברסס!! כאן נטלי

בגלל שהפרקים של "יהלומים" עולים בתדירות נמוכה מדי, החלטתי להוסיף עוד פיק לבלוג-"הילדה".

במקור הוא נכתב ברוסית בקהילת הפורומים של המעריצות הרוסיות ב-2007.

לפני שבוע קראתי אותו ו.. הוקסמתי

אתמול בערב סיימתי לתרגם את כולו מרוסית, כך שלא יהיו בעלות על עליית הפרקים. אפילו יישלחו ספוילרים למנויים

כל הפרקים הם ממש קצרים, לכן עד פרק 5 (כולל) אני אעלה כל פעם שני פרקים ביחד.

אחר כך הפרקים יהיו מעניינים ומותחים מכדי שלהעלות עוד פרק באותו הפוסט  [חוץ מפרקים 10 ו-11]

בפיק יש בסך הכל 15 פרקים. הוא אפל, ויש בו הרבה סצנות מחרידות [לא תיארתי אותן כמו שהייתי מתארת אותן בעצמי, פשוט כך היה רשום והחלטתי לא לשנות את הפיק. אבל אם תבקשו, אני אשנה ]

טוב, חפרתי מספיק. אז.. לפרקים

_________________________________________________________

פרק 1: הטירה הישנה

מקום מוזר ומפחיד. הריצפה עד כדי כך חורקת, כאילו שדורכים לחתול על הזנב והוא מילל מכאבים. החלונות פתוחים. עוד משב רוח חורפית קרה מעיף אגרטל מהאח העתיק. השולחן מכוסה במפה לבנה, או ליתר דיוק צהובה-אפורה מהליכלוך, אבק וכנראה גם מהשנים. נדמה כאילו שהוא עוקב אחרי כל מה שקורה בבית. עיניו הלא נראות בוהות רק בדבר אחד בחדר. לגוש קטן בפינת הסלון הנוח. כשמסתכלים מקרוב, שמים לב שה"גוש" רועד. מהפינה נשמעים צלילי בכי חלשים, מסביב שלולית דם. הריח של הנוזל הסמיך התפזר בכל החדר. הוא הרטיב את רגליו של ה"גוש".

משהו רישרש, ומתוך ה"גוש" יצאה ילדה. היא לא נראתה בת יותר מ-6. ביד ימין היא החזיקה סכין, וביד שמאל דובי מפרווה. מהסכין טיפטפו טיפות של אותו נוזל אדום סמיך שהיה שפוך על הריצפה.

- אמ-אמא..

קולה הדקיק הידהד ברחבי הבית הענק.

- אל ת..תלכי. את תשאירי אות..י ל..לבד –היא שוב התחילה לבכות

בחוץ החל לרדת גשם. הוא נשפך דרך החלונות הפתוחים לתוך הבית. הדם התערבב עם מי הגשמים שחדרו דרך החלונות. הילדה המשיכה לעמוד בפינה ובהתה בדיוקן שהיה תלוי מעל האח.

על הדיוקן היתה מצויירת בחורה צעירה ומאוד יפה. שיערה השחור הגיע לה עד כתפיה. נדמה כאילו עיניה הירוקות היו אמיתיות ועקבו אחרי הילדה. עורה הלבן נראה כאילו היה עשוי מחרסינה. לא היו לה שום פגמים. פניה לא הביעו שום רגש חיובי. רק אדישות כלפי כל מה שקורה. זה היה ברור-זה היה רק דיוקן.

הבזק ברק האיר את כל החדר, ורק אז ניהיה ברור שלא היתה בו שום ילדה.

 

 

___________________________________________________

פרק 2: תיק ושיכחה

- ביל, אל תידחף. השמנת. דוב. –רטן טום בהיותו יוצא מהמכונית.

- אני דוב?! –התעצבן ביל- סתכל על עצמך יא חזיר. חושב שמאחורי האוהלים שלך לא רואים כלום? אז אתה טועה. דרך אגב..

- שוב מתחיייייייייייייל –משך טום ונגרר לסטודיו, משאיר את ביל להרצות לאנשים העוברים שלא הבינו כלום. חלק פשוט עקפו אותו, חלק סובבו את האצבע ליד הראש, והיו כאלה שצילמו אותו ונקרעו מצחוק. כשביל סוף סוף הבין שאחיו לא נמצא לידו, הוא לקח את התיק ורץ לתוך הסטודיו.

- נו, זהו. עכשיו אתה תחטוף אצלי. –ביל רץ לעבר טום ובכל הכוח הרביץ לו עם התיק בראש. טום נפל.

- אתה בסדר?! מפגר...

ביל עוד פעם החטיף לטום, רק הפעם בבטן. באותו רגע גוסטב וגיאורג רצו לכיוונם.

- ביל, מה איתך? –שאל גיאורג. הוא וגוסטב היו לגמרי מופתעים.

ביל החטיף עם התיק לגיאורג, ורצה להחטיף גם לגוסטב, אך טום תפס אותו. ביל ניסה להשתחרר, אבל אז נרגע והסתכל בהפתעה על הבנים.

- מה איתכם? טום, אתה יכול לשחרר אותי, כואב לי.

- כדי שעוד פעם תחטיף למישהו עם התיק, כה?- ענה טום בעוקצנות

- מה אני? החטפתי למישהו פה עם תיק?- הוא הסתכל בהפתעה על שאר חברי הלהקה, ולפי הבעות פניהם הבין את התשובה על שאלתו.- אבל מתי? אני לא זוכר כלום.

- כרגע ביל. מה יש לך, אמנזיה? –שאל גוסטב בתימהון.

- אין לי שום אמנזיה. הכל איתי בסדר...

- רוצה להגיד, שאצלך זה הרגל להחטיף לאנשים עם תיק? –שאל טום, עדיין לא עוזב את אחיו.

- זה.. פשוט.. נו, התחלתי לראות כל מיני סיוטים ואני מתנהג ממש לא כמוני. אני לא יודע מה קורה איתי, אבל שמתי לב שלפעמים אני לא זוכר כמה מהדברים שעשיתי קודם.

- רוצה עצה? –אמר טום בעודו עוזב את ביל- לך לרופא.

- כמובן –ענה ביל והסתכל על פניו של טום. הם העידו שטום לגמרי רציני ולא מתבדח כמו כרגיל.

הם נגררו ליוסט, מחכים לעוד יום מלא בחזרות והקלטות.

 

___________________________________________________

אני יודעת שעדיין שום דבר לא ברור בהתחלה, אבל החל מפרק 6 תתחילו להבין דברים

תובותישנס?

נכתב על ידי הכותבות||סיפורי TH , 19/3/2009 18:33   בקטגוריות Tokio Hotel, ביל קאוליץ, טום קאוליץ, הודעות, טוקיו הוטל, מוזיקה, סיפורי טוקיו הוטל, סיפורים בהמשכים, רוק, סיפרותי, אימה, דם, סיפורי אימה, מתח  
33 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



14,646
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , יצירתיות , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להכותבות||סיפורי TH אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הכותבות||סיפורי TH ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)