סוף סוף עידכון בזמן XDD

שני לא שלחה לי עדיין את הפרק/ים הבא/ים של "יהלומים", אז החלטתי להעלות עוד פרק של "הילדה".

רק שהפרק היה כ"כ קצרצר שהחלטתי שאני מעלה עוד אחד יחד איתו ^^

אז אל תעזו לא להגיב~!!!11 XDDDDDDD

כי אני לא אהיה נחמדה כל כך אם לא תגיבו כמו שצריך P=

אז......

מספיק חפירות, ויאללה לעבודה

פרק 5: מלטריסה? נשמע מוכר!

בבוקר ביל התעורר מצילצול מחריד. זה הטלפון שלו צילצל.

- עוד היום אחליף את המנגינה –הוא רטן בעודו מחפש את הטלפון בעיניים עצומות. לבסוף הוא מצא אותו מתחת לאפו, וענה במהירות. –הלו?

- ביל, איפה אתם?! אני מתקשר אליכם כבר חצי שעה! –גיאורג כמעט וצרח לשפורפרת-מהר לסטודיו אם אתם רוצים להישאר בחיים!!

השיחה נותקה. ביל חמש דקות ניסה להבין מה קרה, ואז קפץ מהמיטה ורץ לחדרו של טום.

- טום!!! תקום!!! עוד חצי שעה אנחנו צריכים ליהיות מול עיניו של יוסט!!!

- שייסה –נשמע קולו של טום מאחורי הדלת. ביל הבין שאחיו ער, והלך לאמבטיה.

לאחר 40 דקות האחים קאוליץ עמדו בסטודיו, ויוסט צעק עליהם בגלל האיחור.

- אז כך! –צעק יוסט, דופק בשולחן עם אגרופו- אנחנו נוסעים לצלם קליפ לשיר החדש שלכם. כבר בחרתי איפה נצלם אותו- בטירת מלטריסה.

כשביל שמע את השם, הוא נראה לו מוכר. אבל בראשו היה כזה בלגאן, שאפילו אם הוא היה ממש רוצה להיזכר מהיכן הוא מוכר לו, הוא לא היה מצליח.

לאחר שעתיים הבנים, יוסט וכל שאר הצוות עמדו מול שעריה של הטירה. היא נראתה מפחידה ומאיימת.

- הגענו –אמר יוסט, מחכך את ידיו זו בזו

- המקום הזה לא מוצא חן בעיני. אנחנו חייבים לצלם את הקליפ פה? –שאל טום בתקווה

- כן!

פרק 6: הילדה מאשימה

כשביל, טום, גוסטב וגיאורג נכנסו לתוך הטירה, הדלת הענקית נסגרה, מבדילה אותם מהשאר.

- מה זה אמור להביע? –שאל גיאורג בקול רועד

- כלום, פשוט הדלת נסגרה בגלל הרוח. –ענה טום ברוגע

- ממתי הרוח נושבת מתוך הביניין החוצה? –שאל ביל

- נו.. מי יודע.. אולי.. אממ... –טום נכנע

- מה "אממ... "?! אולי תגיד משהו יותר מועיל? –ביל התחיל לרוץ מצד לצד

- ביל, תירגע. או שאתה פוחד מרוחות רפאים בטירות ישנות? סתכל, הן ממש מאחוריך –טום עשה את עצמו מפחד והצביע עם אצבעו מאחורי גבו של ביל.

- אולי תפסיק להתבדח כבר? מבחיל פה גם בלעדיך –ביל הסתכל בטום במבט מעוצבן

- אוקיי, שתקתי.

אחרי מחשבות רבות, ביל הגיע למסקנה שהם צריכים להתפזר ברחבי הטירה ולמצוא עוד יציאה. כולם הלכו לכיוונים שונים. ביל עלה במדרגות הראשיות שהיו מול הדלת לקומה השניה. "מזכיר סרט אימה"- הוא חשב בזמן שהסתכל על הדיוקנים על הקירות. הוא הלך עוד קצת קדימה, ונתקע בדלת. הוא משך את הידית והדלת נפתחה בחריקה. לעיניו נגלתה תמונה נוראה.

חדר גדול עם חלונות פתוחים הזכיר חדר עינויים. על הריצפה מים התערבבו עם עוד איזה נוזל אדום כהה. לא היה צריך לחשוב הרבה כדי להבין מהו הנוזל הזה. מהידיעה שעל הריצפה ישנה שלולית דם, הסתחרר לביל הראש. הוא התחיל להסתכל על הקירות, משתדל שלא להיסתכל על השלולית המחרידה שעל הריצפה. כאן, בהבדל משאר החדרים, היתה תלויה רק תמונה אחת. זה היה דיוקן של בחורה צעירה. היא היתה ממש יפה. הוא ראה אותה פעם, אבל איפה?

- מזהה? –נשמע קול נשי חלש מאחורי ביל. הוא היסתובב במהירות. זאת היתה מילי.

- מילי? מה את עושה פה? –שאל ביל, שהיה מבולבל לחלוטין

- אני חיה פה –היא ענתה קצרות, בקול עוד יותר חלש- נו מה, מזהה?

ביל שוב פעם הסתכל על הדיוקן

- זאת את? –הוא שאל בחשש

מילי גיחכה.

- לא. זאת אמא שלי, מלטריסה. –על לחייה של הנערה זלגו דמעות- ואתה רצחת אותה!

- אני?! –ביל לא הבין כלום. – לא יכולתי לעשות זאת! אני לא מכיר לא אותך, לא אותה. אני לא רצחתי אף אחד. את בטח מתבלבלת!

- ברור שאני לא מתבלבלת. אתה רצחת אותה, לפני 9 שנים. רצחת אותה מול העיניים שלי. ועכשיו אתה עוד אומר שזה לא אתה עשית את זה. אתה לא השתנית, בגלל זה זיהיתי או...

- ביל!!! –נשמעה צעקתו של טום מהקומה מתחת. – ביל, איפה אתה?!

- אתה לא לבד? דאמט. –אמר מילי, ונעלמה, כאילו בלעה אותה האדמה.

עכשיו אתם מגיבים או שאתם חייבים לי 1000 שקל

מוחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחע

אני נורא נורא מצטערת שדי הרבה זמן לא היה עידכון, פשוט נשבר המודם והיה צריך לחכות עד שבת בערב שיבוא טכנאי ><"

אז קבלו- 2 פרקים של "הילדה" ;]

______________________________

פרק 3: שכנה?

את השקט בבית הפר צילצול בדלת.

- טום, לך תפתח ת'דלת –צעק ביל מהאמבטיה. התשובה היתה רק שקט. – טום!!!!

שום תשובה.

- חכה חכה אצלי. אני עוד אגיע אליך, ונראה מי הוא החכם בסוף.

ביל פתח את הדלת והרים את גבותיו. בדלת עמדה נערה בת יותר מ-15. שערה השחור הגיע כמעט עד מרפקיה. עיניה הירוקות הביטו בו במבט כל כך חודר, שביל חשב שהיא הולכת לחורר אותו במבטה.

- אמ.... באת לטום? –שאל ביל. הוא חשב שהיא עוד "נערה ללילה".

- הוא בבית? –שאלה הנערה בפחד

- לא יודע. טום!!! –לא באה שום תשובה. - כנראה לא. את יכולה לבוא מאוחר יותר.

- לא, תודה. בעצם באתי אליך. –היא שוב הסתכלה על ביל במבט חודר.

- אלי? –ביל נדהם. – אנחנו מכירים? או שאת רוצה חתימה?

- אני לא צריכה את הקישקושים שלך. –קולה נעשה לפתע כועס- אני יכולה להיכנס? –היא שאלה בקול רך יותר, מחייכת במתיקות.

- המ.. כן, כמובן. –ביל הכניס את הנערה לבית- איך קוראים לך? למה את צריכה אותי?

- קוראים לי מילי. –היא חייכה שוב פעם חיוך מתוק- באתי בשביל.. בשביל... בשביל להכיר את השכנים.

התשובה המהוססת של מילי גרמה לביל להיות יותר פיקח.

- אז אנחנו עכשיו שכנים?! טוב. שמח שהכרנו, מילי. יש לך שם ממש יפה

- לאמא שלי היה שם עוד יותר יפה: מלטריסה [לקרוא: MELATRISSA] . שמעת אותו אי פעם?

- לא –נידנד בראשו ביל. גבותיה של מילי הורמו. כשהוא ראה את הבעת פניה, הוא שאל:

- הייתי צריך?

- לא, לא... –אמרה מילי, מעיפה ממנו את מבטה- טוב אז.. אני כבר צריכה ללכת. היה נעים להכיר.

- גם ל... –עיניו של ביל גדלו למימדים מפחידים כשמילי פשוט נעלמה. – לאן היא נעלמה? או שזה עוד סיוט?

פרק 4: נעלמה

- פיו, בקושי התנערתי! –טום נכנס הביתה

- איפה היית? –שאל ביל, ממשיך לקרוא איזה מגזין.

- ברחתי ממעריצה. איזו פרה! כמה שלא הסברתי לה שאני לא יכול לצאת איתה, והיא פשוט לא הקשיבה. נדבקה. הייתי צריך לברוח ממנה חצי שעה!

- רואה שהתנערת ממנה –אמר ביל, ממשיך לקרוא את המגזין.

- איזה דבר מעניין קראת שם, אם אתה אפילו לא מרחם על אח שלך?

- למה אני צריך לרחם עליך? אתה בעצמך בחרת האימידג' של המאצ'ו, אז תישא בתוצאות. –אמר ביל עם זילזול בקולו

- ממש מצחיק. –התרגז טום וזרק על אחיו כרית. ביל תלה בו מבט מעוצבן. –מה?

- לא, סתם... דרך אגב, הכרתי היום את השכנה החשה שלנו, מילי.

- ממ... שם יפה. היא יפה?

- נו, איך להגיד לך... זקנה פוזלת עם רגליים עקומות –ענה ביל בהומור

- באמת?

- אהא –ענה ביל, עדיין שקוע במגזין

- נו, אז אני אלך לישון

- אוקיי

כשדלת חדרו של טום נטרקה, ביל קפץ מהספה ורץ לרחוב. אחרי שהוא בדק את כל הבתים בסביבה, ביל הבין שרימו אותו. אף אחד בעזור לא מכר את הבית שלו, זאת אומרת, שמילי פשוט לא יכלה לעבור לגור באותו אזור. אז למה היא באה אליו? דווקא אליו. מי היא בכלל? בטוח לא מעריצה. ביל נזכר איך היא הגיבה כשהוא שאל אותה אם היא רוצה חתימה. איפה לחפש אותה עכשיו? רגע, סטופ. למה הוא צריך אותה? למה הוא רוצה לראות אותה? היא יפה, אבל ביל לא הרגיש שום רגש בפגישתו איתה. אבל משום מה היה נדמה לו שהיא יודעת משהו. הרי היא לא סתם באה אליו. היתה לו הרגשה שהיא האשמה בכל הדברים המוזרים שקרו לו בזמן האחרון. מאיפה באה ההרגשה הזאת? הוא לא ידע, אבל האמין לה.

עם המחשבות האלה הוא הלך דרך כל השכונה לביתו.

________________________

עדיין לא מבינים כלום, נכון?

לא נורא, לא נישאר עוד הרבה זמן שתבינו-בפרק 6 ^^

פרק 5 יעלה בלי פרק 6 כי בפרק 6 העיניינים מתחילים להתחמם ;]

נטלי ושני

היי חברסס =]

התגעגעתם, נכון??

מצטערת שלא יצא לי להעלות בשבוע הזה עוד שני פרקים של "הילדה",

פשוט יש לי עבודה יצרירתי בביולוגיה, מצגת מעצבנת בהיסטוריה ולהתחיל סוף סוף עבודת שורשים,

ועוד המורה למתמתיקה לא חוסכת שיעורי בית~!!!!!!11

אבל לא נורא, העיקר הוא שיש פרק 17 של יהלומים ו18 ו19 מוכנים, נישאר רק להקליד אותם.

כך שלפחות עידכון אחד בשבוע אתם תקבלו

אז יאללה, נפסיק לחפורר ונשים פרק:

____________________________________

פרק 17:

טום וכריסטין הגיעו למלון ועלו במעלית לכיוון החדר שבו היו שאר חברי הלהקה.כשהגיעו לחדר גוסטאב פתח את הדלת וסימן עם ראשו לכיוון הסלון.טום וכריסטין נכנסו לחדר וראו בסלון את ביל יושב צמוד למוניק שנראתה זועמת.מוניק ראתה את טום וכריסטין נכנסים ושתקה,היא לא רצתה להרוס את מה שהתפתח בניהם."מה קרה?" שאלה כריסטין את ביל ומוניק,אך היא לא קיבלה תשובה מהם.טום סימן לה לבוא לחדר שלו והיא הלכה אחריו לחדרו שנמצא בסוף המסדרון שבסוויטה.הם נכנסו לחדר וטום נעל אחריהם את הדלת,הוא לא רצה הפרעות.כריסטין התיישבה על המיטה וטום התיישב צמוד אליה:"אני יודע שאת חושבת שמו כל שאר המעריצות שלנו שאני רוצה בחורות בשביל סטוץ,אבל אני חייב לספר לך מה אני מרגיש כלפייך,ואני יבין אותך אם לא תאמיני לי".הוא שתק מספר שניות ולאחר מכן הוסיף לדבר:"בפעם הראשונה שנפגשנו באמת רציתי אותך בשביל סטוץ וחשבתי איך "להשיג" אותך בגלל שראיתי שגם את יודעת מי זה טום קאוליץ ומה הוא מנסה להשיג,אבל עם הזמן יצא שהתחברנו אחד לשניה ובשלב מסויים הבנתי שאני אוהב אותך,בחיים שלי לא הרגשתי ככה אל מישהי" הוא הביט בעיניה והיא פתחה את פיה לומר משהו אך הוא קטע אותה:"אני אומר לך את כל זה כי חשוב לי שתדעי מה אני מרגיש,בבקשה ממך תגידי לי מה את מרגישה אליי כי זה הדבר שהכי חשוב לי כרגע".כריסטין החליטה לא לענות לו במילים אלא בצורה פיזית והיא נתנה לו נשיקה בפה,טום התמלא חום ושמחה והעמיק את הנשיקה.כשנפרדו שפתיהם טום שאל:"אז מה עכשיו? כריסטין הסתכלה עליו במבט מבולבל והוא הסביר את דבריו:"אז מה,אנחנו עכשיו חברים?או שזו הייתה סתם נשיקה?". "אממ..אתה שאלת אותי מה אני מרגישה ועניתי לך בנשיקה,טום אני  א-ו-ה-ב-ת  אותך" ענתה לו כריסטין וטום חיבק אותה ושאל:"אז...את רוצה להיות חברה שלי?",כריסטין התמהמה מספר שניות עם תשובתה כדי למתוח את טום ולבסוף ענתה לו בצעקה:"כן!".גוסטאב שבדיוק עבר ליד החדר של טום שמע את צעקתה של כריסטין והקיש בדלת דכי לבדוק שהכל בסדר שם:"הכל בסדר פה?!" הוא שאל לאחר שהקיש בדלת,טום וכריסטין צחקו וטום ענה:"הכל פה יותר מבסדר" ונתן לכריסטין נשיקה.גוסטאב הרים את כתפיו והלך לסלון:"מוזרים שתי אלה" הוא אמר לביל שישב בסלון אובד עצות.ביל לא ידע איך הוא יכול לעזור למוניק שנרדמה בכורסה ועל לחייה נשאר שביל כסוף של דמעות."מה איתם?" שאל ביל את גוסטאב."תשאל את טום,הנה הוא בא והוא מחייך כמו סמיילי" השיב לו גוסטאב.טום וכריסטין נעמדו ליד גוסטאב מחובקים ועל פניו של טום היה מרוח חיוך ענקי."מה יש?!" שאל ביל את טום,טום שיחק את עצמו לא מבין מה ביל רוצה ממנו ואמר:"מה יש?",ביל שם לב שטום מתחכם ולכן שאל אותו בצורה ברורה יותר:"מה אתה שמח כל כל?מה קרה שגורם לך להסתובב עם חיוך ענקי כזה?".טום הסתכל על כריסטין שהסמיקה מעט והיא הנהנה בראשה כמאשרת לו משהו."אני וכריסטין חברים" טום אמר לביל וקרץ.ביל העביר את מבטו מטום אל כריסטין והיא חייכה,"מזל טוב" אמר להם ביל,וגוסטאב שעוד עמד לידם בסלון אמר לכריסטין:"אז למה צעקת שם בחדר?מה טום עשה שצעקת?"."הוא שאל אותי אם אני רוצה להיות חברה שלו ואני לא עניתי לו ישר כדי למתוח אותו,וראיתי שזה עובד כי היה לו מבט מודאג על פניו ואז צעקתי שאני מסכימה" השיבה לו כריסטין."מזל טוב" בירך אותם גוסטאב ובזמן שאמר זאת גיאורג נכנס לחדר:"על מה מזל טוב?" הוא שאל את גוסטאב,השניים חברים" השיב גוסטאב לגיאורג,"מזל טוב גבר" אמר גיאורג לביל."יא חמור,טום וכריסטין חברים" השיב לו ביל וצחק,גיאורג הסתכל עם טום ושאל:"זה רציני או שאתה שוב "דופק זורק"?" טום לא התעצבן מהשאלה של גיאורג אך גם לא ענה לו,גיאורג הבין שטום לא הולך להיכנס איתו לויכוח בעניין הזה ובירך אותם במזל טוב.טום הוביל את כריסטין אל מחוץ לחדר ואמר לה:"רוצה לצאת איתי לטיול בפארק? כריסטין הנהנה וטום הזמין מעלית,המעלית הגיעה כעבור דקה ושניהם נכנסו לתוכה.טום התקרב אל כריסטין ומרות ששניהם היו במעלית לבד הוא לחש לה באוזן:"את אפילו לא יודעת כמה אני אוהב אותך" והוא נישק אותה במצח,כריסטין בתגובה חיבקה אותו ולחשה לו באוזן:"אבל אני אוהבת אותך יותר" ופני שטום הספיק לפתוח את פיו כדי לענות לה היא נישקה אותו בפה והוא חייך חצי חיוך והאריך את הנשיקה עד שיצאו מהמעלית.טום וכריסטין הלכו יד ביד עד שהגיעו לספסל שבפארק והתיישבו שם.טום ישב צמוד אל כריסטין וידו מחבקת אותה בצידי הגוף:"את רוצה להתווכח איתי עד כמה אני אוהב אותך?" הוא אמר לה בקול משועשע ונתן לה נשיקה בפה והיא עשתה עצמה מופתעת.פתאום הם שמעו קול של ילדה:"אוו-מיי-גאד!!!זה טום קאוליץ" צעקה הילדה.הם עצרו את הנשיקה והסתכלו על הילדה,הילדה הייתה בגובה ממוצע,היא נראתה בת 15 והיא הייתה לבושה בחולצה של טוקיו הוטל,מכנס שחור רחב ומגפיים של טוקיו הוטל ועליהם כתוב:"Schrei",על ציפורניה לק שחור וידיה מלאות בצמידים שחורים ולבנים,עיניה מאופרות בהרבה עיפרון שחור ולצווארה שרשרת עם סמל הלהקה,שיערה שחור כהה בעל תסרוקת מוזרה ואורכו עד לכתפיה.טום וכריסטין הסתכלו אחד על השני במבט לא ברור והסתכלו שוב על הילדה."טום קאוליץ אני לי ואני המעריצה מס' 1 שלכם!" אמרה הילדה שהסתבר ששמה לי."אז מה?יש לך חברה ואף אחד לא שמע על זה?!" אמרה לי במבט מאוכזב.טום הצליח להשחיל כמה משפטים כשסופסוף לי שתקה:"כן,אני טום קאוליץ,אני שמח שאת מעריצה,וזו חברה שלי,עכשיו אנחנו עסוקים אז אם תלכי זה יהיה נחמד",כשסיים את דבריו הוא הפנה את מבטו אל כריסטין שגיחכה מעט.לי הייתה בהלם שטום דיבר אליה ככה:"אתה באמת מניאק כמו שכולם אומרים" אמרה לי לטום ולאחר מכן הסתכלה  על כריסטין והוסיפה:"ואת,טום קאוליץ הוא אחד שדופק וזורק,אין לך כל כך ממה לצפות" לי סיימה את דבריה והלכה כשדמעות זולגות מעיניה."הפריקית הקטנה הזו חופרת רצינית" אמר טום לכריסטין ושניהם התפוצצו מצחוק.פתאום הם ראו את לי חוזרת ואיתה שניי אנשים בחליפות שחורות..

_________________________________________

נו איך, אהבתם??

נישמח שוב לתגובותישנס