וואו.כ"כ קשה להאמין שהבלוג הזה כבר בן שנה שלמה XDDD
יש לי רק עוד בלוג אחד ששרד כל כך הבה זמן (פופשופ עיצובים)
טוב, נכון, הוא בקושי מתעדכן ובקושי יש תגובות, אבל לכל בלוג יש תקופות טובות ורעות, לא :)
שני לא הייתה כאן בפורים לכן לא עלו פרקים, אבל היום היא שלחה לי ברגע זה את פרקים 15 ו16 והינה הם כבר עולים בפוסט ;]
____________________________________
פרק 15:
טום דליק את המנורה הקטנה וראה לפניו את ביל,הוא קפץ בבהלה ואמר:"מה אתה עושה פה?למה אתה לא ישן?".ביל הסתכל על טום בעיני עגל וביקש להישאר לישון בספה שבחדר והבטיח לא להפריע.טום הסכים לו בגלל שהיה עייף ולא היה לו חשק לדון עם ביל בנושא.למחרת בבוקר כריסטין התעוררה ראשונה והרגישה הרבה יותר טוב,היא לא רצתה להפריע לטום ולביל ולכן היא קמה בשקט והלכה לביתה,כדי שמוניק תפסיק לדאוג לה.כשהגיעה הביתה היא נכנסה בשקט ונוכחה לדעת שמוניק עוד לא התעוררה,היא עלתה לחדרה של מוניק ונכנסה בצעדים חרישיים,מוניק שמעה את צעדיה למרות זאת ופקחה את עיניה."כריסטין!משוגעת אחת!איפה היית יומיים שלמים בלי להודיע לי כלום?" צעקה מוניק בהתרגשות וקפצה על כריסטין בחיבוקים.כריסטין ישבה על מיטתה של מוניק ונאנחה,היא לא רצתה לאכזב את אחותה במעשיו של ג'סי שהיה הידיד הכי טוב שלה,היא גם ידעה שמוניק לא תאמין לה בגלל שג'סי שמוניק הכירה היה בחור טוב,אך מוניק לא ידעה שהוא השתנה."אם אני יספר לך את לא תאמיני לי ואת תחשבי שאני משוגעת שאני בכלל מדברת ככה,אז עדיף שלא תדעי" אמרה כריסטין למוניק.מוניק התעצבנה על כריסטין בגלל שידעה שאם היא מדברת ככה קרה לה משהו חמור והיא ציוותה על כריסטין לדבר. כריסטין דיברה בסופו של דבר וסיפרה למוניק גם על הפרטים הכי קטנים ולא החסירה דבר וכשסיימה לדבר מוניק קמה וירדה בריצה למטה בלי לומר מילה,היא יצאה מהבית וטרקה את הדלת,התחושה האיומה חזרה אל כריסטין והיא הרימה את הטלפון כדי להתקשר לטום,אך היא ניתקה מיד כי היא לא רצתה להטריד אותו וידעה שהוא אדם עסוק ויש לו הרבה דברים אחרים על הראש חוץ ממנה,אך למעשה היא לא ידעה שבאותו זמן טום התעורר בדיוק,ובגלל שלא ראה אותה הוא החל להשתגע מדאגה.בדיוק ברגע שטום התקרב לכיוון הדלת כדי לנסוע לביתן של כריסטין ומוניק הוא שמע דפיקות בדלת,הוא פתח את הדלת ומולו עמדה מוניק,היא נראתה כעוסה,טום שאל אותה אם היא יודעת איפה כריסטין והיא ענתה לו שכריסטין בבית,מוניק פתחה את פיה כדי לשאול אם כל מה שכריסטין סיפרה לה היה נכון,אך טום רץ משם לבית של כריסטין.מוניק נכנסה לחדר וסגרה אחריה את הדלת,היא התקרבה לסלון וראתה את ביל ישן על הכורסא ואגל זיעה קטן ביצבץ על מצחו,היא התיישבה בכורסא שלידו וליטפה אותו על לחייו העדינות,הוא פקח באיטיות את עיניו וחייך חיוך גדול כשראה לפניו את מוניק.הוא קם והלך לשטוף פנים ולאחר מכן הוא התיישב ליד מוניק ופנה לחבק אותה,אך היא הורידה את ידו ממנה וביל התפלא מדוע היא עשתה זאת,אך התשובה לכך לא איחרה להגיע,מוניק הייתה מוטרדת בגלל עניינה של אחותה הקטנה ולכן לא הרגישה כל כך בנוח עכשיו עם ביל,למרות שאהבה אותו מאוד."מה שקרה עם כריסטין וג'סי נכון?” שאלה מוניק את ביל.ביל בלע רוק והנהן קלות בראשו:”כל מה שכריסטין סיפרה לך עליו נכון,ואני מצטער בשבילך כי הוא ידיד טוב שלך,אבל הוא פושע" אמר ביל."איפה ג'סי עכשיו?בתחנת המשטרה?" מוניק שאלה וביל השיב לה בחיוב."אני הולכת לשם,נדבר כבר" אמרה מוניק ונתנה לביל נשיקה על הלחי,הוא הציע להתלוות אליה אך היא סירבה.
אצל כריסטין:
כריסטין צפתה בטלוויזיה כשלפתע שמעה דפיקות עדינות בדלת,היא חשבה שמוניק חזרה הביתה וקמה לפתוח את הדלת,אך להפתעתה היא ראתה שם את טום."ט...טום מה אתה עושה פה?" אמרה כריסטין מסמיקה.טום נכנס לבית,התיישב בסלון ואמר:"את הדאגת אותי,למה הלכת ככה בלי להגיד כלום?חשבתי שניסית..." טום אמר והשתתק,כריסטין המשיכה את דבריו:"ניסיתי להתאבד?אמרתי לך שאני לא ינסה זאת יותר רק בגלל שאתה ביקשת ממני" השיבה לו כריסטין והדגישה את ה-'אתה'.טום חייך חיוך קטן ושאל:"בא לך לצאת לשתות איתי קפה?עוד לא שתיתי הבוקר,ישר באתי אלייך".כריסטין השיבה לו:”גם אני עוד לא שתיתי,אז אפשר לצאת" וחייכה את חיוכה הכובש.היא התארגנה ושניהם יצאו לעבר בית הקפה הכי יוקרתי שיש בפריז.
אצל מוניק:
מוניק הגיעה לתחנת המשטרה וביקשה לראות את ג'סי,הפקידה אישרה לה לראות אותו למספר דקות ופתחה לה את דלת התא שבו ג'סי שהה.מוניק הביטה בג'סי ודמעות חנקו את גרונה,הדבר היחיד שהיא הצליחה לומר לו לפני שהדמעות פרצו מעיניה היה:"למה?!".היא הביטה לג'סי בעיניים ולא זיהתה אותו,היא הבחינה בשקיות שחורות שהופיעו מתחת לעיניו וחתכים ביצבצו בידו מתחת לשרוולו.היא לא רצתה להאמין למחשבות שעלו בראשה,היא אמרה לעצמה שג'סי בחיים לא היה עושה את זה,היא הלכה אל הפקידה שבקבלה ושאלה אותו אם עשו לג'סי בדיקות דם בגלל מצבו הגרוע והפקידה השיבה לה בהנהון.מוניק ביקשה לדעת את תוצאות הבדיקות ואם יש בהן משהו חריג,אך הפקידה אמרה לה שהתוצאות עוד לא הגיעו,בדיוק כשהפקידה סיימה את דבריה נכנסה בחורה צעירה בחלוק לבן ותוצאות של בדיקות בידיה,היא מסרה אותן לפקידה והלכה.הפקידה קראה את התוצאות וראתה שבראש הדף היה שמו של ג'סי,היא קראה למוניק שבדיוק פנתה ללכת:"גברתי,הבדיקות של הבחור הגיעו ויש לי חדשות רעות בשבילך".
____________________________________
פרק 16:
מוניק התקרבה לפקידה והחלה לחשוש מתוצאות בדיקותיו של ג'סי."הבחור משתמש בסמים ובבדיקת הדם נמצא שהוא היה תחת השפעת אלכוהול" אמרה הפקידה למוניק.מוניק שהייתה בהלם מוחלט הלכה בצעדים מהירים לכיוון התא שבו שהה ג'סי,היא נכנסה לתא בשקט והתיישבה לידו,בלי לומר מילה..ג'סי שם לב שמוניק חיוורת שואל אותה מה קרה לה,מוניק שתקה מספר דקות ולאחר מכן פצתה את פיה ואמרה לו:"ג'סי,למה אתה עושה את זה לעצמך?אתה לא בן אדם כזה,אז למה?" ובעיניה היה מבט עצוב ומאוכזב מאוד.ג'סי השפיל את מבטו,הוא ידע על מה מוניק מדברת,הוא לא ממש רצה לספר לה את הסיבה לכך,למרות שהיא הייתה החברה הכי טובה שלו.מוניק הפצירה בו שיספר לה מה גרם לו להתחיל להשתמש בסמים וכשאר הוא ראה שאין לו ברירה הוא סיפר לה:"ביום שראיינת את ביל וכריסטין יצאה איתך בערב וגם טום בא,אני ידעתי שהיא אוהבת אותו כמו שהיא לא אהבה אף פעם בחיים שלה,היא מאוהבת בו למרות שהיא לא מודה בזה ולמרות שהיא אומרת שהיא שונאת אותו.את יודעת כמה אני אוהב את כריסטין ולא יכולתי לסבול את זה שהיא התאהבה בו מהרגע שראתה אותו,ואני מחזר אחריה שנים והיא לא שמה עליי" ג'סי אמר במבט רציני והוסיף:"זו לא הסיבה היחידה שהתחלתי להשתמש בסמים,עוד סיבה היא שאני מרגיש שאין לי כלום בחיים ועם הסמים אני מרגיש מאושר".מוניק שהייתה בהלם עד לפני שג'סי סיפר לה עכשיו הייתה בשוק טוטאלי למשמע אוזניה,היא לא האמינה שעל שטויות כאלה הוא הורס לעצמו את החיים."אתה פשוט חולה בראש" צעקה עליו מוניק,"מי הורס לעצמו את החיים בגלל כאלה שטויות?! אם לכריסטין טוב עם טום אתה צריך להיות שמח בשבילה ולא להתחשב רק ברגשות שלך ולהיות אגואיסט" היא עצרה לקחת נשימה והמשיכה:"אני פשוט לא מכירה אותך,אני באמת לא מבינה מה עובר עלייך,אנחנו חברים טובים מהתיכון ואם בא לך להרוס את החברות הזו בגלל סמים..." היא לא סיימה את המשפט,היא קמה במהרה מהכיסא שעליו ישבה ויצאה מהתא שלו בכעס.ג'סי הרגיש מאוכזב מעצמו,בגלל מה שקרה עכשיו עם מוניק,ובגלל שידע שהיא צודקת בכל מה שאמרה ושהוא סתם אגואיסט,הוא התחרט על כל מה שעשה והחליט שהוא חייב לדבר עם כריסטין ומוניק בדרך כלשהי ולהתנצל על כל מה שעשה.
אצל טום וכריסטין:
טום וכריסטין הגיעו לבית הקפה,טום הוביל את כריסטין לשולחן הפינתי שבמקום,והזיז את הכיסא כדי שכריסטין תשב,היא חייכה וישבה בכיסא,טום ישב גם הוא ושניהם הזמינו שתייה חמה.טום הסתכל על כריסטין וידע שהוא מאוהב בה,הוא לא ידע אם היא אוהבת אותו ,אך הוא ידע שהוא אף פעם לא הרגיש ככה אל מישהי.כריסטין הסתכלה על טום וראתה שהוא חושב על משהו,היא ידעה שהיא מאוהבת בו מאוד,אך היא לא רצתה להגיד לו על זה כלום בגלל שהיא ידעה-כמו כל מי שקורא כתבות על טוקיו הוטל,שטום קאוליץ מחפש בחורות לסטוץ ולא יותר מזה,היא חשה אכזבה גדולה כשחשבה על זה.המלצרית שהגיעה עם השתייה שטום וכריסטין הזמינו נעמדה לידם ושניהם לא שמו לב אליה,היא כיחכחה בגרונה והגישה לכל אחד מהם את מה שהזמין ולאחר מכן שאלה אותם:"אתם חברים?".טום וכריסטין הסמיקו וענו לה:"ל..לא...לא" והביטו אחד על השני במבוכה.המלצרית הרימה את כתפיה כאילו אומרת 'לא משנה' והלכה.לאחר 20 דקות של פטפוטים טום וכריסטין סיימו את השתייה שלהם וטום קם לשלם למלצרית ששירתה אותם."עשר יורו בבקשה" אמרה המלצרית לטום,הוא שילם ופנה ללכת אך המלצרית עצרה אותו:"אממ..בחור חכה שניה" היא אמרה לטום והוא הסתובב אליה חזרה וענה:"כן?",המלצרית חשבה כמה שניות ואמרה לו:"הסתכלתי עלייך ועל הבחורה שאיתך וחשבתי שאתם חברים,כי רואים שאתם אוהבים אחד את השני,אוהבים זה עוד קטן עליכם,רואים שיש בניכם רגש חזק".טום ענה לה:"אני לא יודע מה היא מרגישה אליי,אני יודע שאני בחיים לא הרגשתי ככה אל מישהי".המלצרית שחשבה לעצמה איך לעזאזל היא מעזה לדבר ככה עם לקוחות,ראתה בעיניו של טום שהוא באמת לא יודע מה כריסטין מרגישה אליו ואמרה לו:"אני רואה שהיא אוהבת אותך בדיוק כמו שאתה אוהב אותה,אתה רק צריך לדבר איתה על זה".טום חשב כמה שניות ולבסוף אמר למלצרית:"את צודקת,אני אדבר איתה",הוא הודה לה ויצא עם כריסטין מבית הקפה."אני נוסע למלון שלנו" אמר טום לכריסטין והיא הסכימה."כריסטין אני צריך לדבר איתך,זה משהו חשוב" טום אמר."דבר,אני מקשיבה" היא ענתה לו בהתעניינות."לא כשאני נוהג,כשנגיע למלון אני ידבר איתך על זה" הוא אמר לה והיא הנהנה בראשה כאות הסכמה.
____________________________________
Goodbye, I don’t want you anymore
12 לדצמבר, 2004
"אמילי.."-הוא התחיל בטון חושש, מקווה שהיא תסכים.
"מה? רוצה שוב פעם שאני אקשיב לחזרות של הלהקה המטומטמת שלכם?"-שאלה אמילי בזילזול. ממש לא היה כוח אליו.
"לא"-הוא ענה בקול נעלב. נראה שעכשיו הוא שינה לגמרי את דעתו לגבי מה שרצה להגיד.
"לא נראה לי שיש לך דברים אחרים להגיד לי"-היא ענתה לו באותה החוצפה. העיקר לנער אותו ממנה כמה שיותר מהר.
"את סתם סנובית, אין טעם לדבר איתך"-הוא אמר בתקיפות וכבר פנה לצאת מהכתה.
"כי אתה סתם פריק, ביל, אף אחד בכלל לא רוצה להכיר אותך"-היא אמרה בטון עוקצני.
ביל יצא בעצבים מהכתה, ואמילי רק חייכה חיוך מרוצה. 'היום התנערתי ממנו יותר מהר מאשר בפעם הקודמת. אני משתפרת עם הזמן, הא?'
שעת ערב מאוחרת במגדבורג, עיר קטנה במזרח גרמניה. יורד שלג כבד, נושבות רוחות חזקות. הרחובות החשוכים ריקים לגמרי מאנשים, חוץ מנער אחד. הוא נראה אומלל במיוחד והחזיק סיגריה מכובה בידו השמאלית. הבת שאותה הוא אהב התייחסה אליו כמו אל כתם גדול על השטיח שהיה קשה לנקות.
לאמילי היה שיער זהוב ארוך, גלי ובוהק. היו לה פנים בצורת לב, עיניים בצבע דבש וקצת נמשים.היה לה גוף מאוד חטוב. היא היתה אחת מההכי מקובלים בבית הספר והיו לה המון חברים. למרות שהוא חשב שהיא סנובית, היא פשוט לא רצתה כל קשר אליו כי ידעה שמיד יתחילו לשנוא אותה ולא לשים לב אליה בדיוק כמו ששנאו אותו ולא שמו לב אליו. ואמילי לא היתה אחת מהבנות שיוותרו על המצב החברתי שלהן, אפילו בשביל אהבה.
7 ביוני, 2008
להקת טוקיו הוטל יצאו מהואן, מתכוונים להגיע למלון אחרי יום ראיונות ארוך. אך את הדרך חסמו המון מעריצות. אפילו לשומרים היה קשה לפנות דרך ביניהן.
"זאקי, תביא לנו לורדים. לא נראה לי שייתנו לנו לעבור בלי שניתן חתימות"-אמר טום בעייפות. לאחר כחצי דקה ביד של כל אחד מחברי הלהקה היה לורד שחור.
הבנים החלו בהחתמות. הם היו כבר בחצי הדרך למלון, כשביל שם לב למישהי שנראתה מאוד מוכרת לו. היה לה שיער זהוב, עיני דבש וגוף חטוב.היא צרחה, בדיוק כמו כל המעריצות.ביל התקרב אליה, מה שהכניס אותה לעוד יותר לחץ. הוא חתם על הדף נייר שהיא הושיטה וצייר לב עם איקס עליו ליד החתימה. הוא חייך חיוך מריר והמשיך בהחתמות, מחשבותיו הרחק בעבר, כשהוא היה הכי שנוא בבית הספר והיא דחתה אותו פעם אחר פעם. הוא כבר לא היה אותו נער אומלל, הוא היה סולן של להקה מאוד מפורסמת. עבר המון זמן מאז שהיא דחתה אותו, לכן לא היה לו חשק לנקום בה. ממזמן לא היו לו רגשות כלפיה. אך עדיין, זה היה נעים לדעת שעכשיו זה הוא דוחה אותה, ולא היא דוחה אותו..
_________________________________________
איחרת. ובהרבה.
"אמא, אולי כבר תספרי לי מי הוא אבא שלי? הבטחת לי שכשאני אהיה בת 18 את תספרי לי!"-ביקשה ג'ניפר. זאת היתה בערך הפעם ה-30 שהיא ביקשה זאת מאמא שלה, אך הפעם זה היה מיוחד, כי היא היתה כבר מבוגרת והיתה לה זכות מלאה לדעת מי הוא אביה.
"ג'ניפר, אני באמת לא יודעת אם אי פעם בכלל לספר לך... זה יכול להיות לא טוב בשבילך.."-קלאודיה ניסתה למשוך זמן. היא ידעה שאם היא תספר לביתה את האמת, זה יכול להיגמר לא טוב.
"בבקשה, אמא, אני מבטיחה שאני לא אעשה שום דבר רע בגלל מה ששמעתי!"-ג'ניפר לא היתה מוכנה לוותר.
"טוב... רק.. רק אל תכעסי עלי..."-האם ניסתה למשוך זמן
"נו..?"
"אבא שלך היה גיטריסט של להקה מאוד מפורסמת. במקרה פגשתי אותו במועדון אחד כשהייתי בת 17. היה לנו.. אמ.. קטע חד פעמי.. לא ראיתי יותר מאז. בכלל לא שמרנו על קשר, ידעתי שאני כלום בשבילו, שהוא לא זוכר אותי. ואז, גיליתי שאני בהריון. ממש פחדתי, אבל לא רציתי לעשות הפלה, לא רציתי לרצוח.. וטוב, את נולדת, והוא בכלל לא יודע עליך.."-התוודתה קלאודיה בלב כבד. היא ידעה שזה היה הדבר הנכון, אבל היא לא רצתה לאכזב את ביתה.
ג'ניפר היתה בשוק. היא לא תיארה לעצמה שהיתה פקי סטוץ'.מילא, לאמא שלה היה חבר ומשהו השתבש.. אבל כך..
"מי הוא אבא שלי? איך קוראים לו?"-שאלה ג'ניפר בקול חלש לאחר שהתאוששה מהשוק
"טום קאוליץ"-ענתה קלאודיה. אם היא כבר מספרת את האמת, היא תלך עד הסוף.
"זה שמנהל את הסוכנות דוגמניות שאליה אני אלך מחר לאודישנים?!"-ג'ניפר היתה עוד יותר בשוק.
"בדיוק"-ענתה האם
"ו..ומה אם הם ישאלו אותי מי הוא אבא שלי לפני האודישן?מה אני אענה?"-ג'ינפר לא ידעה אם לצחוק או לבכות.
"תגידי את האמת. את יכולה אפילו לספר פרטים איך נולדת. שיסבול."-קלאודיה נראתה מרוצה מעצמה.
"מה? למה?"-הפעם ג'ניפר היתה לגמרי מבולבלת
"כי התאהבתי בו. והוא זרק אותי, כמו את כל הבנות האחרות. ותאמיני לי, היו לו הרבה כאלה"-האם נראתה די כעוסה. היא עדיין לא שכחה את כל הסבל שהוא גרם לה אז.
"אני.. אני אלך לחדר שלי"-אמרה ג'ניפר בקול חלש והלכה לחדרה. היו לה הרבה דברים לתכנן ולחשוב עליהם.
*ביום לאחר מכן*
"מהו שם האם?"-שאלה המזכירה בשיעמום. כל יום עברו אצלה בנות מאוד יפות, כך שהיא כבר לא היתלהבה מהעיניין.
"קלאודיה שניידר"-ענתה ג'ניפר, מחכה לרגע הגורלי, לנקמת אמה.
"מהו שם האב?"-שאלה המזכירה בחוסר עיניין
"אני לא יודעת אם אני יכולה לספר.. אבל.. לאמא שלי היה סטוץ' עם טום קאוליץ כשהיא היתה בת 17, וכך נולדתי אני"-אמרה ג'ניפר.היא הסתכלה בסיפוק על הפנים מחליפי הצבעים של המזכירה.
"את.. את לא משקרת?"-שאלה המזכירה בחשש. אם ג'ניפר אמרה את האמת, היא יכלה לפרסם את המידע לאחד העיתונים ולהרוויח הרבה כסף.
"לא, אמרתי את האמת"-ענתה ג'ניפר
"אוק.."-התחילה המזכירה אך מיד הפסיקה כששמה לב מי עמד בדלת.
בדלת עמד טום קאוליץ בכבודו ובעצמו. הוא רק רצה לראות איך הולכים העיניינים בסוכנות, וגילה משהו שלא היה צריך לדעת. הוא הסתכל בבילבול על ג'ניפר והמזכירה.
"את באמת לא משקרת?"-הוא שאל בביטחון. כנראה היא סתם המציאה, בשביל להיתקבל.
"אני תמיד אומרת רק את האמת"-אמרה ג'ניפר וקמה. בגובהה היא הגיעה לטום בערך עד לאף (כלומר היא גבוה).
"אז.. המ.. תעברי לאודישן עצמו, נראה למה את מסוגלת"-טום עדיין לא רצה להאמין לה. בלי הוכחות היא כלום בשבילו, רק עוד בחורה צעירה שבאה להתקבל לעבודה אצלו.
ג'ניפר הלכה אחריו לחדר שבו עשו את האודישנים. זה היה אולם גדול עם ריצפת פרקט ומראות על הקירות. בתוך האולם עמדו כמה עשרות בנות נלחצות שחיכו לאודישן שלהן. ג'ניפר נעמדה לידן.
לאחר האודישן:
"הבנות שהיתקבלו הן:לילי נודלמן, קייטלין קראוץ', ג'סיקה סרבו..."-הבוחנת הקריאה את השמות של אלו שעברו, וג'ניפר לא היתה ביניהן. היא הלכה הביתה מבואסת. והיא התבאסה לא בגלל שלא קיבלו אותה, אלא בגלל שהתוכנית שלה לא עבדה.
"אמא, לא התקבלתי"-אמרה ג'ניפר בהתבאסות לאמה
"לא נורא, ג'ניפר, תלכי לסוכנות אחרת"-עודדה אותה האם
"אני יודעת שאני אוכל ללכת לסוכנות אחרת.. פשוט.. תוכנית הנקמה לא הצליחה. טום לא האמין לי."-אמרה ג'ניפר באכזבה
"מישהו עוד שמע מה אמרת לו?"-שאלה קלאודיה
"כן, המזכירה"-ענתה ג'ניפר
"אז עוד השבוע כל העולם ידע עלינו"-אמרה קלאודיה בסיפוק
"מה? למה?"-ג'ניפר היתה בשוק
"היא בטוח תספר לעיתונות. תתארי לעצמך כמה כסף היא תרוויח מזה!"-הסבירה קלאודיה בלהיטות
"ראיתי איך היא התעניינה. כנראה היא כבר מספרת לעיתונאים את כל מה ששמעה. עוד מחר יבואו אלינו המון מראיינים כדי שנספר להם את כל הסיפור"-ניחשה ג'ניפר
"ואנחנו נספר הרבה. נספר הרבה יותר ממה שצריך"-המשיכה אותה קלאודיה
ביום לאחר מכן:
נשמע צילצול בדלת. ג'ניפר, שכבר היתה מוכנה להיתנפלות העיתונאים, פתחה את הדלת בטיבעיות, כדי לא לעורר חששות.
בדלת עמדו בערך 20 אנשים. לשליש מהם היו מיקרפונים, לעוד שליש היו פנקסים גדולים ועטים, ולכל השאר היו מצלמות טלוויזה.
"את היא ג'ניפר שניידר?"-אחד מהם שאל ברעוותנות.
'בטח תיאר לעצמו כמה דברים יקנה על הכסף שישלמו לו על הכתבה'-חשבה ג'ניפר בגועל.
"כן. ו.. אממ.. מה כולכם עושים פה?"-היא שאלה בתמימות
"לברר על פרשת 'הבת של טום קאוליץ'.זה הולך ליהיות סקופ החודש!"-אמרה מראיינת טלוויזיה בלונדינית עם הבזק ערמומי בעיניים.
"תיכנסו"-אמרה ג'ניפר ביובש. היא לא יכלה להתייחס לכאלה אגואיסטים בנחמדות, כמה שהיא לא השתדלה.
סלון ביתה התמלא מיד. לקח לה הרבה זמן לשים לב שקלאודיה עומדת לידה.
"את יכולה ללכת לחדרך, אני אתן את הראיון. אם אני אצתרך אותך, אני אתקשר אליך"-לחשה קלאודיה
"בסדר"-ג'ניפר החזירה לחישה ובשקט, כדי שלא ישימו אליה לב, התגנבה לחדרה.
לאחר יומיים, אצל טום:
"זה פשוט לא יכול ליהיות! בכל הפעמים שאני זוכר השתמשתי באמצעי מניעה!"-המצב רוח של טום היה יותר גרוע מאשר מצב רוח של אימואי דיכאוני.
"ומה עם הפעמים שאתה לא זוכר? לא נראה לי ששלטת בעצמך כשהיית שיכור"-אמר ביל בעוקצנות: טום כבר שעתיים וחצי חפר לו על אותו הנושא.
"אתה מעודד משהו"-אמר טום בבוז
"נראה אותך סובל חפירה בת שעתיים וחצי על בעיות עם אמצעי מניעה!"-אמר ביל וציחקק
"אתה יודע, זה לא מקרה מהנעימים לגלות שיש לך בת בת 18 שנולדה רק ביגלל סטוץ' שהיה לך בגיל 17"-אמר טום באכזבה
"אתה מתכוון להשאיר אותה כך? כאילו אף פעם לא ידעת עליה?"-שאל ביל.
"איך עוד אני יכול להתנהג?!"-שאל טום
"טוב.. צודק.. אין לי מושג איך תוכל להיתקרב אליה. הרי היא עשתה לך דווקא! היא בטוח לא רוצה כל קשר איתך"-ביל הסיק את המסקנה האיומה
"אז פשוט להיתנהג כרגיל? כאילו כלום לא קרה?"
"כנראה. אין לך ברירה אחרת"-ענה ביל
עבר הזמן. לאחר חודשיים העולם לגמרי שכח מהפרשה. ג'ניפר התקבלה לסוכנות דוגמניות אחרת והספיקה להופיע במספר קמפיינים. נראה שהכל נרגע, חוץ מטום. למרות שהוא השתדל להיתנהג כאילו כלום לא קרה, עדיין היו לו לפעמים התקפי דיכאון. ובכל פעם כזאת הוא היה לוקח כמה בקבוקי בירה בשביל להירגע. ואז זה היה נגמר בקרב עם ביל, שניסה בכוח לגרור אותו מהמרפסת. לבסוף ביל שלח אותו לאחד מהפסיכולוגים הכי טובים בעולם, שעשה את עבודתו כמו שצריך:טום סוף סוף חזר לחיים הקודמים, בלי טיפת דיכאון.
_____________________________________
________________________________
וואו, זה היה ארוך O=
מן הסתם, הבלוג בן שנה XDDD
אז, תגיבו, כה? 
כי לא סתם השקענו בפוסט 
נטלי ושני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הכותבות||סיפורי TH
(מוחעחע בובות)
(שוב בובות)
