הי חברסס =)))))

התגעגעתם אלי, הא?טוב נו, לפרקים ולא לי XDD

טו, אז קודם כל, סליחה על זה שלא היה פרק ו/או עדכון כל כך הרבה זמן.

ושלא תחשבו שאין לי מוזה, כי יש לי ויש לי הרבה (לא כמו עם לחישות><") P=

אבל פשוט א-י-ן לי זמן לכתוב.

אז אני ממש מצטערת על העיכובים שיש וכנראה גם יהיו פה, ואני יודעת שזה

לא פייר מצידי, אבל אני פשוט לא יכולה אחרת, ואני מקווה שתבינו אותי.

פרק 5

"עוד מעט הראיון!עוד מעט הראיון!!"-ביל שר בקול מעצבן ודילג אל היציאה מהסוויטה, מוכן לגמרי.

"היית צריך להעיר את כולם עם השירים הפאתטיים שלך?!"-נשמע קולו העצבני של טום מאחד החדרים

"כן"-ענה ביל בפשטות ויצא למסדרון.הוא הלך בצעדים מהירים אל המעליות.הוא יצא מהשער האחורי של המלון ונכנס ללימוזינה שחורה שחיכתה רק לו.הלימוזינה נסעה ברחובות החיים של פריז-המון אנשים מיהרו לעבודה, בתי הקפה הקטנים עם אווירה רומנטית כבר הספיקו להיפתח, וכמה זוגות צעירים כבר ישבו שם.הלימוזינה נעצרה ליד בניין ענק ומפואר, וביל יצא ממנה, שם את משקפי השמש הענקיות שלו וממלמל "וואו".

הוא נכנס לתוך הבנין.נגלה אליו אותו לובי מפואר שניגלה למוניק בדיוק יום קודם.הוא לא יכול היה שלא להתפעל.ביל ניגש אל אחת המזכירות.

"אמ..אני צריך לתת פה ראיון, לאן אני צריך ללכת?"-שאל ביל במגושמות

"אתה ביל קאוליץ?"-שאלה המזכירה, כאילו כלום.

"כן"-ביל ענה, טיפת גאווה בקולו

"חדר 127, קומה 3 בצד שמאל של המעלית"-אמרה המזכירה ביובש ופנתה לעיסוקיה בחזרה.

"תודה"-אמר ביל והלך אל המעליות, עדיין מתקשה לקלוט את המימדים והיוקרה של הבניין.

הוא יצא מהמעלית בקומה 3, לחוץ מעט, ופנה בטעות ימינה.

"חדר 127..חדר 127..נו איפה חדר 127?!?!"-ביל כבר ממש נלחץ

ואז הוא קלט שהמספרים, והבין שפנה לכיוון הלא נכון.הוא מלמל "אופס" בביישנות והלך לכיוון השני, מחצחקק בלחץ.לבסוף הוא נכנס לחדר בדיוק 2 דקות לפני תחילת הראיון.

זה היה חדר לא גדול במיוחד.עמדו בו כמה ספות עור לבנות ובמרכז עמד שולחן עם פירות, בעיקר ענבים.על אחת הספות ישבה בחורה בת כ-30, שיערה ג'ינג'י חלק.בידיה היה פינקס.

"אמ..שלום?"-אמר ביל בבילבול

"שלום.אתה ביל קאוליץ, נכון?"-שאלה המראיינת בקול נחמד מזויף.

"כן"-ביל ענה בקצרה

"יופי, הגעת בדיוק בזמן.נתחיל בראיון?"-שאלה המראיינת

"כן"-ביל ענה באותו טון כמו בפעם הקודמת.

אך לפני שהמראיינת הספיקה לומר עוד משהו, הדלת נפתחה לרווחה ומוניק נכנסה לחדר.

"שלום גבירתי"-אמרה המראיינת בלחץ, מפחדת ממוניק.

"אין מה לפחד ממני, אני לא נושכת כמו המנהלת הקודמת פה."-אמרה מוניק בחיוך.

המראיינת נראתה מבולבלת.אולי היא עובדת עליהם עם הכיוחכים המתוקים האלה, ואם יתייחסו אליה כמו שהיא רוצה היא ממש תתעצבן ותעיף אותן?הרי היא כל כך השתדלה כדי להתקבל למערכת העיתון!היא פשוט לא יכלה אפילו לחשוב על זה שיגרשו אותה בגלל שטויות.והמנהלת הקודמת, מיס לאמול, היתה מסוגלת לזה.

"אני רק נכנסתי כדי להסתכל, אל תשימו אליי לב בכלל"-הוסיפה מוניק ברוגע כשראתה עד כמה חסרת אונים נראתה המראיינת והתיישבה על הספה המרוחקת.

"כן גבירתי"-מילמלה הבחורה בפחד ומיד פנתה לביל, בכלל לא נשמעת בטוחה כמו בהתחלה-"נתחיל בראיון?"

"כן, כמובן"-ענה ביל.

המראיינת, ששמה היה ג'ולִיֵט, התחילה לשאול את ביל את השאלות המשעממות שהיו רשומות אצלה בפנקס, ואת מיליו של ביל היא רשמה שם במהירות לא נורמאלית, בכתב יד קטן ומסודר.

"תודה לך על הראיון, מר קאוליץ"-אמרה ג'ולייט בנימוס מוגזם, העיפה מבט מפוחד במוניק ויצאה ברגליים כושלות.

"היי.אתה ביל קאוליץ, נכון?"-שאלה מוניק במתיקות

"כן.ואת בטח מוניק ריצ'י?"-ענה ביל בשאלה, מחייך

"כמובן.אמ..אתה פנוי הערב?"-שאלה בספונטניות

'גאד, אני עוד מתחילה איתו!עם קוקסינל!'-היא חשבה לעצמה בלחץ

"ת'אמת כן..לאן את רוצה ללכת?"-שאל ביל בבילבול

'היא מתחילה איתי!מגניב.טוב, לא.אם טום היה רואה אותי עכשיו הוא היה בטוח אומר שאני מתנהג כמו קוקסינל שלא יודע להתחיל עם בנות.טוב נו, מה איכפת לי ממנו עכשיו?!'-ביל התצחיל לחשוב על דברים לא קשורים בכלל

"יש פה בפריז מועדון VIP אחד שקוראים לו MONAGE.אפשר ללכת לשם"-הציעה מוניק

'איזה גרועה אני!מזל שכריסטין לא רואה אותי עכשיו.עד סוף החיים היא היתה מלגלת עליי!!'-למוניק התרוצצו מחשבות לא הכי שמחות בראש [XD] [הייתי חייבת להוסיף!]

"אז..אני עוסף אותך ב10?"-שאל ביל

"כן.אה, ואני יכול להביא איתי את אחותי כריסטין?כמובן שזה יהיה רק אם היא תרצה, וכנראה שלא, היא מעצבנת כל כך!"-מוניק בטעות אמרה בקול את מה שהיא חושבת על כריסטין

'איזה חוסר טאקט!אלוהים ישמור!בטח הוא יקרע מצחוק על כמה שאני דפוקה.מה קורה איתי היום באמת?!'-מוניק היתה בפאניקה

"אחי התאום טום מעצבן לא פחות.יודעת מה, תביאי את כריסטין ואני אביא את טום.הולך?"-שאל ביל, צובר בטחון

'בעצם, אני לא כזה גרוע.אבל טום היה עושה לי דווקא ואומר שכן.רגע, הוא שוב נכנס לי לראש?!אוי שייסה..'-ביל בהחלט היה במצב פאניקאלי, כמו מוניק

"טוב אז..ניפגש!"-אמרה מוניק והתחילה כבר ללכת, מקללת את עצמה מבפנים וחושבת עד כמה כריסטין היתה צוחקת.

"רגע, חכי!"-ביל כמעט וצעק, אך נזכר שממש לא כדאי לו לנהל במקום שכזה שיחות בקול רם, עצר את עצמו ברגע האחרון.

"מה, מה קרה?"-שאלה מוניק

"אמ..איפה את גרה?שכחת להגיד לי"-אמר ביל במבוכה

"אוי נכון..אני גרה ברחוב ________ בית __"-אמרה מוניק והסמיקה קלות

'באמת השתגעתי היום'-היא קבעה לעצמה

"טוב אז..ביי"-אמר ביל ולחץ על הכפתור של הזמנת המעלית.

"ביי"-אמרה מוניק ונכנסה לתוך מעלית ההנהלה.

ביל נכנס מחויך ושמח אל הסוויטה, יורה חיוכים דפוקים לכל עבר.

"נו, איך היה?"-שאל טום ביובש, יודע מראש שהתשובה תיהיה חופרת ומשעממת במיוחד.

"מצאתי סטוץ'"-ענה ביל בגאווה

"מה?!איך? מי?מה?מו?"-טום מיד קפץ מהספא, בהחלט לא מאמין שאחיו מצא סטוץ', ועוד בכזאת מהירות, והכי חשוב-עוד היה גאה בזה!זה בנחלט היה עומס יתר.

"כשזה נוגע לסטוצ'ים, אתה ממש מתעורר לחיים, הא?"- שאל ביל בעוקצניות את אחיו.

"נו ספר!בבקשה!"-התחנן טום

"תרד על הבירכיים, ואז אני אספר"-אמר ביל בערמומיות

"אוף איתך"-מלמל טום ברוגז אך עדיין ירד על הבירכיים ועשה פרצוף חמוד כמו החתול משרק 2.

"טוב נו, אני לא יכול לעמוד בפרצוף הזה"-אמר ביל והתחיל לספר את כל מאורעי היום, נאלץ לסבול את צחקוקיו התמידיים של טום.כשהוא סיים, טום התחיל להתגלגל על הריצפה מרוב צחוק, ורק כשנרגע (אחרי 3 דקות) הצליח להוציא הגה מפיו.

"אני לא מאמין איזה חסרי טאקט!שניכם!אבל לפחות הולכים למועדון VIP ומקבלים סטוצ'ים מפורסמים, אז זה שווה את זה, לא?"-טום עדיין לא כל כך נרגע מהצחוק.

"יש לך זמן עד 8, ב8 מתארגנים"-קבע ביל והתיישב מול הטלוויזיה, לא שוכח לקחת פחית רדבול על הדרך.

"לא יספיק לך אלכוהול להיום?"-שאל טום

"סתום ותן לאנשים להנות"-אמר ביל בקצרה ומאז לא שם לב יותר לשום דבר חוץ מהטלוויזיה עד 8 בערב.

ואל תחשבו שזה יהיה סיפור טוקיו הוטל קלאסי, בו הם יהיו יחד במועדון,

יתאהבו ואז יהיו ביחד לנצח נצחים.

כי זה לא.ממש לא.

טוב, כמו שאמרתי בעריכה, פשוט א-י-ן לי זמן לכתוב פרק

(אבל מוזה יש לי, אל תדאגו ) לכן אני פשוט העליתי

את הוואנשוט הזה.כתבתי אותו עוד ביולי/אוגוסט (לזא זוכרת )

והוא יצא לא משהו.

אבל עדיין-הרי יהיה לכן מה לקרוא, לא?? XDD

שיר מתאים.

בקריסמס הקודם

ביל ישב על הכורסא מול החלון, מביט על השלג שירד ללא הפסק.בחדר היה חמים ונעים, למרות שבחוץ השתוללה סערה רצינית והטמפרטורה היתה מתחת לאפס.הרעשים של מכשיר החימום הידהדו ברחבי החדר שהיה מרוהט ביוקרה.

ביל חייך חיוך קטן, נזכר באירועי שנה שעברה.למרות שאם הוא הוא היה נזכר בהם לפני איזה 10 חודשים, היתה מופיעה על פניו הבעה עצובה וכל מצב הרוח שלו היה הולך לעזעזל.

והינה, עכשיו, ביל קאוליץ בן העשרים טבע בזכרונות של קריסמס הקודם, שבהחלט לא נתן לו אושר.

ביל נכנס בקיפוצים לחדר האוכל של המלון.

"מה אתה פתאום כזה מאושר היום?"-שאל טום בעייפות

"כי מחר קריסמס"-ענה ביל באושר

"ו..?"-שאל טום בחוסר עניין

"נו ואמורים לשמוח, זה מובן מאליו!"-אמר ביל בטון תמים

"לא נראה לי שמישהו יכול לשמוח אחרי שנודע לו שיש לו היום 3 ראיונות, בכל אחד מהם עוד מצטלמים ועוד חזרה בערב.וזה עוד כשרוצים ללכת לחגוג במועדון!"-רטן טום

"את מה לחגוג?"-שאל ביל בטפשות

"את קריסמס יא'ראש בטטה!"-אמר טום והסתכל על ביל כמו על חייזר

"אהה..אז אולי נבטל את החזרה?"-שאל ביל

"רק אם דיוויד יסכים, ולא נראה לי שהוא יוותר לנו"-נאנח טום

"כבר נראה"-אמר ביל והלך לקחת אוכל

הם התיישבו ליד השולחן כדי לאכול את ארוחת הבוקר, כשלפתע שתי בחורות נכנסו אל חדר האוכל שהיה כמעט ריק.

לאחת מהן היה שיער בלונדיני חלק והיא לבשה חולצה לבנה שעליה היה מצוייר עץ אשוח ומעל ז'קט מג'ינס לבן.היא לבשה סקיני ג'ינס לבן ונעלי בובה לבנות עם אבנים קטנות בצד של פומה.לשניה היה שיער שטני גלי.היא לבשה חולצה שחורה שעליה היו רשומות כמה קללות עסיסיות באנגלית, ומעל זה ז'קט ג'ינס סטנדרטי.היא לבשה מכנסי ג'ינס שהתרחבו מהברך.היא נעלה נעלי ספורט שחורות עם פסים בצבע זהב.שתיהן חייכו חיוכים כובשים.

"כוסיות"-לחש טום ומיד הוסיף בקול חזק-"הי, בנות, רוצות לשבת איתנו?"

"אין בעיה"-ענתה הבלונדינית בשמחה.חברתה שלחה לה מבט מעוצבן אך עדיין התיישבה מול השולחן בו ישבו הקאוליצים וחברתה.

"אז איך קוראים לכן?"-שאל ביל.טום תקע בו מבט מאיים אך שתק.

"לי קוראים קיילי"-ענתה הבלונדינית.

"ולי סמנתה"-ענתה חברתה בחוסר חשק.

"אז מה אתן עושות פה כל כך מוקדם?"-שאל טום

"יש לנו היום מוקדם בבוקר צילומים"-ענתה קיילי.טום וביל הסתכלו עליה במבט שואל.

"אנחנו דוגמניות"-סיננה סמנתה

"אהה"-אמר ביל וחייך חיוך מבוייש

"לאיזו חברה אתן מצטלמות?"-שאל טום

"שאנל"-ענתה קיילי בגאווה

"שאנל?!"-ביל כמעט נחנק מהסלט

"כן, שאנל"-התלהבה קיילי

"וואיי אבל רק דוגמניות על מדגמנות אצלהם!"-נדהם ביל

"אבל זה מה שאנחנו"-אמרה קיילי וחיוך ענק עלה על פניה-"והכל זכות זה שCOSMOPOLITAN הצרפתי שם תמונה של שתינו בשער!"

"וואו"-זה כל מה שהיה לביל להגיד

"מכירות את הלהקה 'טוקיו הוטל'?"-שאל לפתע טום

"שמעתי עליהם"-אמרה סמנתה-"אבל אין לי מושג איך הם נראים ובכלל אף פעם לא שמעתי שירים שלהם"

"כל הקטע שאנחנו הם הסולן והגיטריגסט, טום וביל קאוליץ.אגב, אני הוא טום וביל הוא אחי התאום שיושב כאן לידי"-אמר טום בגאווה

"אז אתם גם מפורסמים, לא?"-שאלה קיילי

"כן, ויש לנו היום יום עמוס בצורה לא נורמאלית.מקווים שלפחות יהיה לנו ערב פנוי כדי ללכת לאיזה מועדון ולחגוג את קריסמס"-אמר ביל ונאנח

"אגב, אפשר את הטלפונים שלכן?"-שאל טום

"כמובן"-ענתה קיילי

היא רשמה לטום על דף את הטלפון שלה.גם סמנתה רשמה את המספר שלה, למרות שניתן היה לראות שהיא עושה את זה בחוסר חשק גלוי.

"אמ..אולי תרשמו גם לי?"-שאל ביל.טום ירה בו מבט שאמר 'איזה חוסר טאקט!'

קיילי חייכה חיוך מנצח ורשמה גם לביל את הטלפון שלה.סמנתה תלתה בה מבט מאיים וגם רשמה את מספר הטלפון שלה.

"תודה"-אמר ביל.לפתע הטלפון שלו צילצל.על המסך היה רשום 'דיוויד'.

"דיוויד"-הוא נאנח וענה על הטלפון.

"ביי בנות, כבר נתקשר אליכן"-אמר טום וחייך חיוך כובש בזמן שביל דיבר עם דיוויד בטלפון.

*אחרי הראיון האחרון*

"דיוויד אולי נבטל את החזרה היום בערב?אתה יודע, קריסמס.."-התחנן ביל

"מחר קריסמס?!"-נדהם דיוויד.כולם הסתכלו עליו במבט של 'וואט דה פאק?!'

"כן"-אמר ביל והסתכל על דיוויד בחשד.

"אז ברור שמבטלים את החזרה!"-אמר דיוויד בלחץ אחרי שראה את המבטים שתלו בו.

"יש!טום בוא נתקשר לקיילי וסמנתה שיבואו היום איתנו כדי לחגוג.אה, ואני יהיה זה שמתקשר לקיילי"-אמר ביל וחייך חיוך מרוצה, שהתרחב עוד יותר במראה הבעת פניו של טום.

במועדון:

טום, ביל, קיילי וסמנתה נכנסו למועדון המפורסם.הכל היה מקושט בענפים מעצי אשוח וכל מיני קישוטים של קריסמס.באחת הפינות עמד עץ אשוח אמיתי.

"יאללה לחגיגה!"-התלהב טום והתיישב ליד הבר.ביל וקיילי מיהרו אחריו.סמנתה רק הסתכלה עליהם במבט מוזר והלכה לרחבת הריקודים.

כמובן שהם שתו לא קצת במסיבה, ואחרי כארבעים וחמש דקות טום כבר גרר לשירותים בלונדינית עם חזה ענק.

ביל וקיילי צחקקו למראה הבלונדינית ההיא שהתנדנדה וכמעט נפלה בכל צעד שעשתה.אבל טום המשיך לגרור אותה, כשהוא בעצמו לא מי-יודע-הכי-יציב.

"רוצה לרקוד?"-שאל ביל

"כמובן"-חייכה קיילי והלכה יחד עם ביל לרחבת הריקודים.

אך ברגע בו הם הגיעו לרחבת הריקודים, השיר התחלף לשיר סלואו.

ביל הניח את ידו על מותנה של קיילי והיא הניחה את ידה על כתפו של ביל, מחייכת חיוך מדהים.עם כל דקה שהם רקדו ביל הרגיש שהוא פשוט נמס מחיוכה הכובש.הוא כבר התקרב אליה כך שכבר יכל להרגיש את נשימותיה על פניו, אך אז הסלואו הרגוע התחלף בשיר טכנו מהיר וביל נאלץ להתרחק מקיילי ולרקוד את הריקוד הקיצבי.לפתע עלה במוחו רעיון.

"בואי נצא רגע החוצה, נורא רועש כאן"-הוא צעק לקיילי כדי שתשמע אותו

"אוקיי"-היא צעקה בחזרה ויצאה יחד איתו למועדון.

הם יצאו לרחוב השומם.ירד שלג חלש שהצטרף אל הערימות הלבנות שהיו בכל מקום.למרות שהרחוב היה ריק לגמרי, בכל החלונות היה אור.בחלון אחד ילדים פותחים מתנות ליד עץ אשוח, בחלון אחר זוג צעירים מתנשקים בלהט.ביל הרגיש צביטה בלב כשראה אותם.

'למה דווקא אני תמיד צריך ליהיות לבד?!'-הוא חשב לעצמו.

קיילי בינתיים התיישבה על אחד הספסלים.

"קר לי"-היא אמרה

"גם לי"-אמר ביל והתיישב לידה.

הוא התקרב אליה וסובב את ראשה אליו.היא יכלה להרגיש את נשימותיו.שפתיו רפרפו על שפתיה.ואז הוא נישק אותה נשיקה עדינה, שהיתה נעשית צרפתית לולא קיילי לא היתה מתנתקת מביל.

"למה?"-הוא שאל אותה בקול חלש.

"כי..כי..כי-אני-לא-מרגישה-אליך-כלום-ביל"-היא מלמלה במהירות

"מה אמרת?"-שאל ביל שלא הבין כלום ממה שאמרה

"כי..א-אני לא מ..מרגישה אליך כ..כלום, ב..ביל"-היא גמגמה והשפילה את ראשה.

ביל קם במהירות והלך כמה שיותר רחוק מאותו ספסל, אומלל ומאוכזב עד עמקי נשמתו.

-

ביל קם מהכורסה, מסתכל על עצמו במראה.

'נראה בסדר'-ביל חייך לעצמו.

לפתע נשמעה דפיקה בדלת.ביל רץ לפתוח את הדלת.ברגע בו הדלת נפתחה, סמנתה קפצה על ביל בחיבוק.שפתיהם נפגשו.

"כבר חצי שנה יחד, הא?"-אמר ביל לאחר שהם התנתקו.

"עד כמה שזה מגניב שאנחנו חוגגים חצי שנה ביחד בדיוק בקריסמס, הא?"-אמרה סמנתה עם חיוך חולמני

"אבל אנחנו מכירים בדיוק שנה מהיום הזה"-אמר ביל

"כן, רק הייתי קצת..אממ.."-היא לא סיימה את המשפט והסמיקה.

"לא נורא, העיקר הוא שהישתנית ושאנחנו ביחד וששום דבר לא יפריד ביננו"-אמר ביל בקול מעודד.

"אני אוהבת אותך"-אמרה סמנתה, מסתכלת לתוך עיניו של ביל.

"גם אני אותך"-אמר ביל ומשך את סמנתה לנשיקה צרפתית לוהטת.

כפי שאמרתי, הוואנשוט לא יצא משהו ._.

אבל הוא עדיין די נחמד, לא??

וגם השיר חמווד ^.^

אז קיצור תגיבו-כי באמת קשה לרשום את פרק 5

וזה לא בגלל שאין לי מוזה, כי יש לי, פשוט ממש קשה לבטא

את זה

אבל זה ברור שאני אעלה את פרק 5 במקום עוד וואנשוט :)

אז אני חוזרת שוב-תגייבוווווווו D=

הי חברססס =)))

שנה טובה ומתוקה לכוווולכם D=

וכמובן שאני אאחל ברכה שכולם (כהראה) איחלו:

שט"ה יחזרו לארץ~!!!!!!

פרק 4 הוא פרק מעבר לא מעניין במיוחד, ובגלל זה כתבתי

אותו כך שתתפוצצו מצחוק פעם אחר פעם P=

אז תהנו ;)

פרק 4

'הם דווקא לא כאלה נוראיים כמו שחשבתי'-חשבה מוניק ונשענה על כסא העור שלה.

'וביל הזה דווקא די יפה, לא כמו שהוא היה פעם עם הקיפוד המזעזע הזה'-מוניק קיבלה צמרמורת רק מלחשוב על אותה תספורת איומה.

מוניק הוציאה ממוחה את הקיפוד ונכנסה לאתרי רכילויות, מתעדכנת בכל הרכילויות החדשות.לפתע נשמעה פתיחה בדלת.

"היכנס"-אמרה מוניק וסגרה בזריזות את אתר הרכילויות.

אותה העובדת מקודם נכנסה, הפעם הרבה יותר בטוחה בעצמה וחיוך מרוח על פניה.

"הראיון עם ביל קאוליץ יהיה מחר ב-12 בצהריים"-אמרה העובדת בשמחה

"יופי, אולי אני אפילו אבוא לשם לראות"-חייכה מוניק

חיוכה של העובדת ירד קצת, אך מוניק לא שמה לב לכך בכלל.

"יש לי משימה קטנה בשבילך בינתיים"-אמרה מוניק

"איזו?"-שאלה העובדת

"תבררי מתי הקמפיין של גוצ'י ואם הם באמת יקבלו השנה את כריסטין ריצ'י כדוגמנית ראשית"-ציוותה מוניק

"בשמחה"-ענתה העובדת ויצאה במהירות מהחדר.

"יופי שנפתרתי ממנה"-נאנחה מוניק וחזרה לאתר הרכילויות.

"בוקר טוב עולם!"-הכריז ביל ונכנס למטבח הסוויטה

"היפיפיה הנרדמת התעוררה סוףף סוף"-אמר טום בזלזול

"סתום ת'פה"-אמר ביל באיום

"למה מה תעשה לי?"-גיחך טום

"אמ...אה...לא משנה"-ביל האדים והלך להכין לעצמו קפה

"חחחחחחחחח דפוק"-צחק טום

"אני אשפוך עליך קפה, תיזהר"-איים ביל

"אולי די עם הריבים המטופשים האלה?!אני לא יכול להתרכז!איך אני אוכל להבין את קוד דה-וינצ'י אם אתם כל הזמן מפריעים?!"-נשמע קולו המרוגז של גוסטב מכיוון הסלון.

"בסדר, נסתום למען הוד מלכותו גוסטב דה וינצ'י"-אמר ביל ברוגז והניח את הקפה שלו על השולחן

"הייתי צריך ללכת ללמוד משפטים"-נאנח בשקט גוסטב.

לפתע הטלפון של ביל צילצל.על הצג היה רשום 'דיוויד'.

"הלו, דיוויד, מה הפעם?"-ענה ביל בעצלנות

"חדשות מעולות!"-אמר דיוויד בהתלהבות

"איזה?"-שאל ביל בקול אדיש, הוא ידע שלא צריך לצפות מדיוויד דברים משמחים באמת.מניסיון של 7 שנים.

"מחר ב12 יש לך ראיון על הקולקציה שלך לVOGUE!!"-דיוויד כמעט וצרח מאושר

"באמת?!?!?!זה לא בדיחה או משהו??הרי זה VOGUE!"-ביל התקשה להאמין

"כל הקטע שזה כן!"-המשיך להתלהב דיוויד-"אתה לא יודע איזה פלאים זה ייעשה לקריירה של הלהקה!"

"וואוו!אומייגאד אינ נותן ראיון לVOGUE!"-ביל סוף סוף קלט את העיניין והתחיל לרקד.

"טוב יאללה אני חייב לנתק, יש לי עוד הרבה דברים לעשות.בהצלחה."-אמר דיוויד וניתק.

ביל המשיך לקפץ ברחבי המטבח.

"ביל, אתה נראה כמו חתולה מיוחמת"-אמר טום בטון קר

ביל מיד הפסיק לקפץ, לחייו בוערות.

"דרך אגב, שמעת שיש לVOGUE מנהלת חדשה?"-שאל טום, הפעם כבר בטון רגיל

"לא"-ענה ביל בבושה

"מוניק ריצ'י היא המנהלת החדשה"-אמר טום בפשטות

"מוניק ריצ'י?!"-ביל נדהם

"כן, כוסית על בדיוק כמו אחותה כריסטין"-טום ליקק את שפתיו

"חרמן"-פסק ביל

"מה לא ידעת?חוץ מזה, אל תשכח מהסטוץ' שיהיה לך"-ענה טום בערמומיות

"למה הסכמתי?!"-ביל נאנח בכבדות

"הבטחת-קיימת"-דיקלם טום

"אוף הרסת לי את המצב-רוח"-אמר ביל באכזבה

"לא נורא, תלך ותעזור לגוסטב להבין את קוד דה-וינצ'י, אולי יצמח לך שכל אחרי זה"-הציע טום

"שמעתי את זה!"-נשמע קולו של גוסטב מהסלון

"חבורת דפוקים"-נאנח ביל והלך לחדרו

"גם אני אוהב אותך!"-קרא טום בציוניות אחרי ביל

"למה אתם תמיד רבים, הא?אי אשפר פשוט לחיות בשלום ואחווה..."-ניסה להטיף גוסטב

"אנחנו נחיה בשלום רק כשגיאורג יפסיק להפליץ כל כך הרבה"-אמר טום בגיחוך

"אז אין סיכוי"-נאנח גוסטב וחזר לספר שלו

"מישהו פה דיבר עלי?"-שאל גיאורג בבלבול, באודו נכנס למטבח.שיערו היה פרוע לחלוטין, והוא נראה כאילו הוא הולך להירדם שוב.

"אה..לא, דיברנו על זה שלגוסטב אין מספיק שכל להבין את קוד דה-וינצ'י"-ענה טום בסירבול

"אני כן יכול להבין אותו!זה לך אין שכל בשביל להבין אותו!"-גוסטב רתח מזעם

"נשאר פיצה מאתמול?"-שאל גיאורג כאילו כלום

"לא, זללת הכל ולא השארת לנו אפילו פירור"-ענו גוסטב וטום בפה אחד

"אמ..אופס"-אמר גיאורג בבושה

"אני במקומך הייתי עושה דיאטה"-הציע גוסטב

"מי שמדבר"-ענה גיאורג בחוצפה

"סליחה?!זה כבר מוגזם!"-גוסטב קפץ ממקומו

"סולח"-ענה גיאורג בחיוך מתחצף

"אז יאללה יא'עצלן שכמוך, תזמין עוד פיצה בשבילנו ואתה לא תקבל אפילו פירור אחד קטן הפעם!"-ציווה גוסטב

"אבל..אבל..אבל למה אני צריך להזמין את הפיצה אם אני אפילו לא אגע בה?"-גיאורג סוף סוף מצא תירוץ

"ומי הזמין אתמול את הפיצה?הא?אני!ואני לא נגעתי בה!"-צווח גוסטב בדרמטיות

"בסדר, בסדר"-נאנח גיאורג והלך לקחת את הטלפון שלו.

"ואני עוד חשבתי שאתה בעד שלום ואחווה בעולם"-גיחך טום

"פשוט..פשוט..בגלל שבבוקר הזה כולם רבים, כן!"-גוסטב מצא תירוץ במהירות, לא כמו גיאורג

"בבוקר הזה באמת כולם רבים"-אמר טום בשקט והתיישב על הספה בסלון והדליק את הטלוויזיה, צופה בשפנפנות של יו.במהירות גיאורג התיישב בקצה השני של הספה, גם הוא כמעט ונדבק לטלוויזיה.

"סוטים"-סינן גוסטב וחזר לקרוא את הספר שלו, שבו בכל מקרה איבד כל עיניין.

כפי שציינתי למעלה, הפרק הוא רק פרק מעבר קצר

ולא מעניין במיוחד, זה יתחיל לעניין רק בפרק הבא ;)

ועד אז-אני שוב פעם אגיד שנה טובה

עריכה:

התמונה החדשה של כריסטין (בגלל שהקודמת

היתה ממש מכוערת ולא היתה דומה לכריסטין

כמו שאני מתארת אותה)

רק שלכריסטין אין פירסינג כמו לדוגמנית שבתמונה :)

עריכה 2  13.10:

קודם כל, אני ממש מצטערת שאין פרק כל כך הרבה זמן,

פשוט לא הייתי בבית ולא היה לי זמן לכתוב ._.

אני מעלה השבוע משהו, זה בטוח-רק הקטע

הוא שאני כנראה לא אספיק לסיים לכתוב את הפרק עד אז

ובמיוחד בשביל רגעים שכאלה, כתבתי (ממזמן) וואנשוט אחד.

ת'אמת הכי הייתי רוצה לפרסם אותו לקראת קריסמס, אבל מה לעשות,

הצטרכתי אותו לפני

אז כנראה אני אעלה את הוואנשוט עוד השבוע

33333333333> יו אול