הי חברססס =)))))))

אז הינה מתחיל סיפור חדש, מיוחד במינו ;)

אני בטוחה שתאהבו אותו, כי הוא סיפור מיוחד מאוד D=

והוא די מבוסס על הידע שלי כי גמאני הייתי בפריז ^.^

טוב יאללה אני לא אחפור לכם אז פשוט קבלו ת'דמויות (מתחת למפריד) :)

מוניק:

בת 21.אחותה הגדולה של כריסטין.אופנה היא חלק בלתי נפרד ממנה.נולדה בצרפת אך עוברה ממדינה למדינה עוד מילדות.

נחמדה, מתחשבת ומתאהבת בקלות.

כריסטין

בת 19.אחותה הקטנה של מוניק.דוגמנית על מפורסמת.נולדה בצרפת אך עברה ממדינה למדינה עוד מגיל קטן.

ביצ'ית, צינית, נחמדה רק לאנשים שקרובים אליה ביותר ושהיא באמת אוהבת אותם.

ואת טוקיו הוטל כוולם פוו מכיריים ;)

אז קדימה==>לסיפור D=

פרק 1

"פאריז היר ווי כאם!"-צעקה כריסטין באושר ביציאה משדה התעופה

"וואי כמה שנים כבר לא הייתי פה"-מלמלה מוניק בחולמנות

"את בכלל זוכרת מפה משהו?כי אני לא"-אמרה כריסטין

"ברור!אבל את בטוח לא יכולה לזכור, היית רק בת 4 כשעזבנו.."-אמרה מוניק

"טוב את מגדל אייפל אייפל אי אפשר לזכור כי הוא היה אצלנו על המקרר"-אמרה כריסטינה בציניות

"אם כבר מזכירים מקררים אני רעבה נורא.לא ריצתי לגעת באוכל המגעיל שנתנו במטוס"-נגעלה מוניק

"בשביל נצטרך לנסוע לעיר ולמצוא איזה בית קפה ואין לי כח לזה"-התלוננה כריסטין

"בואי פשוט נלך לאיזה בית קפה ב'מונמרטר'"-הציעה מוניק

"מורמנטר?"-שאלה כריסטין, לא מבינה במה מדובר

"נו, שכונת הציירים"-הבהירה מוניק

"אהה"-נאנחה כריסטין בהקלה שהן לא יצטרכו לשבת בבית קפה מסריח על אחד מהגשרים הנשכחים ביותר שעל נהר הסיין.

הן נכנסו לאחת המוניות ונסעו לשכונת 'מונמרטר', מתלהבות מהיופי הקסום של פאריז.

הן ירדו מהמונית, מסתכלות מסביב.הן עמדו באמצע רחוב עמוס בציירים, בתי קפה ותיירים מסוקרנים.כל השכונה היתה  על הר.על הפסגה עמדה כנסייה עשויה מאבן לבנה.

"וואו"-פלטה כריסטין

"יאללה בואי אני לא רוצה לפספס הזדמנות של לאכול קרפ צרפתי אמיתי"-אמרה מוניק ומשכה את כריסטינה לתוך אחד מבתי הקפה.

בפנים היתה אווירה מדהימה:קירות אדומים עם ורדים לבנים, רצפת פרקט כהה, שולחנות עדולים על רגלי מתכת מעוגלות וכסאות קלאסיים עם משענת עשויה מברזל, מעוצבת במעגלים.

"אם הייתי מזמינה מישהו לדייט, הייתי מזמינה אותו לפה"-אמרה כריסטין

"גם אני"-אמרה מוניק והתיישבה ליד אחד השולחנות.כריסטין התיישבה מולה.

"מעניין מתי GUCCI יתחילו את הקמפיין החדש שלהם, הם הבטיחו לי שאני אהיה הדוגמנית הראשית שלהם"-שקעה כריסטין בחלומות

"מה תרצו להזמין?"-נשמע קול מאחורה.שתיהן הסתובבו וראו את המלצרית.

"2 קרפים צרפתיים עם שוקולד מריר ללא סוכר ופעמיים קפוצ'ינו"-אמרה מוניק בדייקנות.

"כבר מגיע"-אמרה המלצרית והרימה את עיניה מהפנקס.היא פערה את פיה בתדהמה.

"כריסטין..כריסטין ריצ'י?"-גימגמה המלצרית

"כן, זאת אני"-ענתה כריסטין בחיוך

"את..את יכולה בבקשה לחתום לי?"-גמגמה המלצרית והושיטה לה את הפנקס

"אין בעיה"-אמרה כריסטין וחתמה במהירות

"תודה"-זהרה המלצרית והלכה אל הדלפק, מאושרת יותר מתמיד.

"תגידי למה הזמנת את הרפים עם שוקולד?את יודעת טוב מאוד שזה משמין, גם אם זה בלי סוכר!"-אמרה כריסטין ברוגז

"תירגעי, כריסטין, זה רק קרפ אחד עם שוקולד"-אמרה מוניק ברוגע

"נו כן!את יודעת כמה שזה לא טוב לקריירה שלי!"-הבהירה כריסטין

"מקסימום את יכולה לעשות צום או להתאמן שעות בחדר כושר בגלל קרפ עם שוקולד"-גיחכה מוניק

כריסטין הביטה בה בארסיות אך שתקה ובכלל לא עשתה דבר.המלצרית נגשה אליהן עם המגש.

"ההזמנה שלכן"-היא אמרה בתלהבות והניחה את הצלחות על השולחן.

"תודה"-חייכה מוניק.

המלצרית הלכה לזוג שרק נכנס למסעדה, זוהרת ומחייכת לכולם.

"מוניק, תגידי, את מתכוונת למצוא בכלל עבודה?"-שאלה כריסטין

"אמא אמרה שהיא תשיג לי פה איזושהי עבודה שווה"-אמרה מוניק בסלידה

"בפעם האחרונה ראיתי אותה רק לפני 3 חודשים"-אמרה כריסטין בקול מבואס.

"בכלל לא איכפת לה מהבנות שלה"-סיננה מוניק

"זה לא פלא כשאמא שלך היא המנהלת והמעצבת הראשית של Dolche&Gabbana"-אמרה כריסטין

שתיהן שתקו עד שסיימו את הקרפים ואת הקפוצ'ינו.מוניק השאירה 20 יורו על השולחן, לא מתכוונת לקחת עודף.הן הזמינו מונית.

"רחוב_____בית__"-אמרה מוניק לנהג, קוראת את הפתק שהיה בידה.

המונית נסעה כחצי שעה, עד שהגיעה לרחוב מלא בוילות ענקיות, ועצרה ליד הגדולה ביניהן.

"לא חשבתי שאמא כל כך תשקיע"-אמרה כריסטין, מודהמת ומאושרת בו זמנית.

מוניק הושיטה לנהג שטר של 30 יורו.

"שמור את העודף"-היא אמרה ונכנסה לחצר הענקית דרך השער הענק.

"כיף?"-שאלה כריסטין

"מוי כיף!!"-צעקה מוניק

שתיהן רצו בדילוגים אל הבית, מאושרות לגמרי.

לפתע הטלפון הסלולארי של מוניק צלצל.היה רשום על הצג "אמא".

נו איך?אהבתן??????????

נ.ב. יש עיצוב חדשש, מה אתן אומרות עליו?????

ורק תדעו שכריסטינה ומוניק לא קשורות משפחתית לגאי ריצ'י XDDDD

אז יאללה תגיבווו, כי פרק 2 יעלה רק כשיהיו לפחות 20-25 תגובות, כך שאני ממליצה לכל מי

שקוראת את הפרק-להגייב

טוב, חברס, אני חושבת להפסיק את לחישות..

פשוט אין לי מוזה בשיט, ובגלל זה אני בקושי מעדכנת!

כך שבקרוב יהיה פאנפיק חדש, אולי אפילו מחר או מחרתיים ;)

יש לי גם וואנשוט אחד מוכן (וואנשוט ארוך נורא!) ועוד אחד חצי מוכן, ואני שומרת אותם למקרי מוזה קשים במיוחד

טוב, קיצר, אני מקווה שתמשיכו לקרוא פו XD

וואו , כמה זמן לא הייתי פה !

אוקי , למי שלא קרא את הסיפור שלי , אני ליאור , שכתבה את יותר טוב לשכוח - שנמחק =\

אבל לא נורא .

נטלי אמרה לי שהיא מתגעגעת [ היא לא אמרה , אבל שיהיה >< ] לכתיבה שלי , אז אני עושה לה פריצה ושמה לה שוט שכתבתי פעם .

תהנו -

זה היה ביום רביעי , יומיים לפני נשף המסכות הגדול .

" בוקר טוב תלמידים " נכנסה יועצת בית הספר לכיתה

" אני מזכירה לכם שעוד יומיים הנשף " היא אמרה בלעג ופנתה אליי " טום כבר הזמנת מישהי ? או מישהן ? " המשיכה

הופתעתי לגלות שככה היא מדברת , אבל מה אכפת לי .

" לא " עניתי ושילבתי את ידיי

" הייתי בטוחה שאתה הראשון שתרוץ להזמין " אמרה בחולמניות והסתכלה על טרייסי , אחת הבנות שמיגעות אליה בקביעות . טרייסי רק הסמיקה והסתכלה לכיוון אחר , רחוק ממני . אמרו לי כמה פעמים שהיא אוהבת אותי אבל זה לא הטריד אותי , זה לא חדש לי .

" לא , אני לא " אמרתי והסתכלתי על ביל שהביט בי במבט שואל

השיעור נגמר ויצאתי יחד עם ביל החוצה.

" WTF ?! " הוא צעק וכמה ראשים הופנו לעברנו

" מה קרה ? " שאלתי ולקחתי ביס מהסנדוויץ' שלי

" מאיפה היא יודעת את כל זה ? " שאל

" בטח טרייסי מספרת לה הכל " אמרתי לו בפשטות והלכתי לעבר קבוצת הבנות שישבו מולנו

" אז מה בננות , על מי אתן מרכלות ? " שאלתי והתיישבתי לידן

" עליך " הן צחקקו ולאחר כמה שניות אמרו " אנחנו אממ .. צריכות ללכת " הן צחקקו שוב והלכו . נשארנו רק אני וכריסטין .

כריסטין הייתה הילדה הכי מקובלת בשכבה . היו לה עיניים כחולות גדולות ושיער בלונדיני גולש . היינו חברים עשרות פעמים , אבל זה לא התאים לי אז נפרדנו לגמרי .

" אז כריסטין , יש לך עם מי ללכת לנשף ? " שאלתי אותה וראיתי שהיא הסמיקה , אבל הסתירה את זה היטב בקור רוח שבו התברכה .

" את האמת שלא " אמרה

" אז באלך שנלך ביחד ? " שאלתי אותה . ' למה דווקא אותה ? יש מספיק בנות יפות בביה"ס הזה ' חשבתי לעצמי , אבל רציתי את כריסטין . לא בשביל לחזור אליה , כי בתור סטוץ היא יכולה להיות כייפית לגמרי .

" סבבה " חייכה ורצה לחברות שלה בטח להגיד להן  ' תקנאו טום הזמין אותי ' או משו כזה .

הגיע יום הנשף , ואספתי את כריסטין  ב9וחצי מהבית שלה .

" צריך לאסוף את ביל מהבית של נדיה , ואת אנדרייס ואלין " אמרתי לה

" טוב " היא אמרה בחוסר חשק , כאילו כל מה שרצתה זה שיראו ששוב " מלך ומלכת הנשף " ביחד .

אספנו את ביל נדיה אנדרייס ואלין והגענו לבית הספר . כולו היה  מקושט בבלונים , קונפטים צבעוניים וחוטים של מתנות . רקדנו בערך  שעה ואז הדלת נפתחה ברשמיות . מתוכה נכנסה ילדה  עם מסיכה שמסתירה את רוב פניה בצבע שחור , שמלה שמחמיאה לגוף ושיער שטני אסוף בקוקו גבוה .

" מי זאת ? " התלחששו כמה ילדים אבל אף אחד לא ענה . נטשתי את כריסטין והתקדמתי אליה , היא אליי .

בהתחלה רקדנו , בלי להוציא מילה . הרגשתי משיכה אליה , משיכה לא מוסברת . השירים המהירים התחלפו בשירים איטיים יותר ונצמדו יותר ויותר .

" מי את ? " לחשתי

" זה לא חשוב עכשיו " היא ענתה בלחישה . נצמדו עוד יותר וכבר יכולתי להרגיש את הנשימות שלה על פניי . התקרבתי אליה , שפתי נגעו בשלה והתנשקנו . הרגשתי כאילו אנחנו לבד , וזאת הנשיקה הראשונה שלי כאילו היו זיקוקים ומוזיקת פעמונים . התאהבתי בה בשניות והתנתקתי ממנה לרגע .

" טום מה אתה חושב שאתה עושה ?! " שמעתי צרחה מאחורי . נאנחתי

" מה שבא לי כריסטין . זה שבאתי איתך לא אומר שאני איתך " אמרתי ופניתי לנערה בחזרה , מנשק אותה שוב .

הורדתי ממנה את המסכה לאט לאט , מופתע לגלות שזאת טרייסי . אותה טרייסי שאהבה אותי , אותה טרייסי שתמיד ירדתי אליה , אותה טרייסי שכולם שנאו , טרייסי .

" טרייסי? "שאלתי ופתאום השעון צלצל 12 פעמים  והיא החלה לרוץ

" טום אני מצטערת .. אני צריכה ללכת " היא נשקה לי נשיקה אחרונה ויצאה .

כל סוף השבוע לא הצלחתי לתפוס אותה . היא לא הייתה מחוברת למסנ , והטלפון שלה לא היה זמין .

ביום שני , שחזרנו לבצפר , גם היא לא הייתה .

 באמצע שיעור ספרות נכנסה היועצת , כשעיניה אדומות מבכי

" הכל בסדר ? שאלו אותה כמה תלמידים " כן כן " היא משכה באפה

" תלמידים , נכנסתי לכאן כדי להגיד לכם  " היא התקשתה להמשיך

" ביום שישי , אחרי הנשף , טרייסי .. "  היא החלה לבכות שוב " נרצחה " היא אמרה ויצאה מהכיתה .

מתנצלת בפניכם על הכתיבה העגומה שלי . תסלחו לי ?

* מי שראה את השוט פעם , פרסמתי אותו בבלוג שהיה לי *