אני לא שוכחת אותך.אני לא מצליחה למחוק אותך מהראש שלי.
אתה מאפנט אותי,אתה מרתק אותי.בלי לעשות כלום,בלי שנדבר,בלי שנפגש,בלי שאגע בך,בלי שאביט בך..
אני לא מסוגלת לשכוח כל מה שעברנו,אני כן מסוגלת להמשיך הלאה.
הבעיה שאתה בראש שלי 200 שעות ביום
[זה לא הגיוני,אבל גם העובדה שאני אוהבת אותך עדיין לא הגיונית,מה תגידו על זה עכשיו?!]
ואתה לא מרגיש אלי שומדבר,אז מה לעזאזל עובד עלי ולמה?
למה אני עוד חולמת עליך,למה אני בוכה עליך,למה אני לעזאזל עוד רוצה אותך,למה אני מתגעגעת למה שהיה לכל הרוחות!?!?
עברו כל כך הרבה,שניות,דקות,שעות,ימים,שבועות,חודשים.עברה חצי שנה.
פאקינג חצי שנה.[אם לא יותר?] אז מה??מה העיניין?לא ראיתי אותך face to face חצי שנה,אז מה אני בכלל מרגישה.
למה אני קוראת לזה אהבה,אולי זו סתם אובססיה?אני בטוחה כמעט במליון אחוזים,שאולי באמת אהבה,בהתחלה.עם ערבוב קטן של קנאה.
אבל אח"כ? זה כבר נהיה אובססיה.אובססיה ממש חזקה.
ואתה חושב שאני נהנת להשתגע אחריך,לברר כל תנועה שאתה עושה ועם מי?אז אני מודיע לך שנמאס לי ,נשבר לי הזין מכל הרדיפות הדפוקות שלי אחריך,אתה לא שווה את זה!
אז אהבתי,אז הבטחת,אז אמרת שאתה אוהב,אז היו לי את הרגעים הכי מדהימים בעולם,אז נהננו,אז התנשקנו,אז התחבקנו,אז החחזקנו ידיים כמו הומואים,אז הרגשתי דפוקה.אז מה?!
היה,והיה נחמד.אבל זה היה,וזה קרה בעבר,ואנחנו כרגע בהווה מתקדמים בקצב מטורף לעתיד,אין משמעות לעבר,אין טעם להישאר בין חומותיו.בשביל מה אני צריכה לחשוב מה היה קורה אם...למה אני עסוקה ברגשות של העבר,לכבוד מה הנשמה שלי נקרעת כל פעם מחדש
שאני שומעת שאהבת את החברה החדשה שלך.למה צריך לכאוב לי כל השטויות שאתה עושה,למה אני חושבת עלינו,ולא עלי ועליך בנפרד.
למה אני לא ממשיכההלאה ותקועה כמו דפוקה בעבר,למה אני לא מצליחה לצעוד צעד אחד תכיוון העתד,למה אני צועדת באותו מקום,וחופרת בור עמוק.
הרי מתישהו הבור הזה יהיה עמוק מידיי,ואני פשוט אתקע בתוכו בלי אפשרות לצאת!
נשבר לי ממך,אתה היית הכל,ומזמן אתה כלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
