החיים זה לא פיקניק

היום ביליתי בשני מוסדות אהובים: משרד הפנים ובנק הפועלים. במשרד הפנים חיכיתי לתורי במשך 40 דקות. במשך זמן זה התקבלו אצל שלוש הפקידות המטפלות 12 אנשים. בבנק המתנתי 25 דקות ובזמן זה טיפלו ארבע פקידות ב-25 אנשים. חישוב קצר מגלה שבמשרד הפנים כל פקידה טיפלה בממוצע בלקוח אחד בכל עשר דקות בעוד שבבנק כל פקידה טיפלה בלקוח אחד במשך ארבע דקות בלבד. כלומר, פקידות הבנק היו יעילות פי 2.5 מעמיתותיהן במגזר הציבורי.

ייתכן שתחשבו שהסיבה לפער היא שהטיפול בדרכונים ותעודות זהות מסובך יותר מהטיפול בהפקדת צ'קים ומצריך יותר זמן. כמי שנכחה במקום אני יכולה להבטיח לכם שההבדל נובע מכך שארבע פקידות הבנק ישבו במקומן ועבדו ללא הפסקה בעוד פקידות משרד הפנים טיילו בלי הפסקה. בכל רגע נתון לפחות אחת מהן הייתה קמה, נוטשת את העמדה ונעלמת לדקות ארוכות שבהן התור בקושי התקדם. קרה אפילו ששתיים יצאו לשוח וכל העול נפל על כתפיה של פקידה אחת. אפשר לראות בסיפור הזה אנקדוטה מקרית ולא מייצגת. אפשר לראות בו  סימפטום לתחלואי השירות הציבורי. תחליטו אתם.

אחד הדברים שמאפיינים מוסדות שמקבלים קהל הוא השימוש במספרים להסדרת התור.
בשני המקומות שבהם הייתי היום לא מצאתי עם הגעתי מאיפה לקחת מספר. במשרד הפנים שאלתי אישה אחת:
"מאיפה לוקחים מספר?"
"לא יודעת".
"איך את לא יודעת," החלה חמתי לבעור, "הרי יש לך מספר ביד!"
"לקחתי מהמודיעין".
תודה רבה באמת.

 גם בבנק שאלתי מישהי והיא הצביעה לעבר הכניסה. כשהתקרבתי הבנתי למה לא מצאתי. כמו שהספרדים לא ראו את ספינות הכובשים כי לא ידעו שיש דבר כזה "ספינה", אני חיפשתי במבטי מתקן לגליל עם פתקיות מספרים צהובות. לא מכשיר אלקטרוני שנראה כמו בנקט. יכול להיות שאתכם זה לא מרשים כי כבר ראיתם את זה 80 פעם, אבל לי זה נראה חידוש סוף הדרך (מה שכנראה מלמד כמה זמן לא הייתי פיזית בבנק. לדעתי, משהו כמו שלוש שנים). המכשיר הזה לא סתם נותן מספר. כדי להפעיל אותו צריך להכניס את הכרטיס המגנטי, לבחור את השירות המבוקש, ואז יוצאת פתקית ועליה שמכם ומספר! בהתחלה התלהבתי מהתחכום, אבל אחר כך צמצמתי את עיניי בחשדנות וחשבתי: אין לבנק על מה לבזבז כסף? סתם מתקן פתקיות לא נאה לו? אחרי עוד רגע הבנתי שהאינסטרומנט נועד להבטיח גבייה יעילה של עמלת הפקיד. עכשיו אני די שוטמת את המכשיר הקפיטליסטי.