לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים זה לא פיקניק


מלאכים לא נופלים מהשמים וחברים יש רק באגד

Avatarכינוי:  אנג'י

בת: 17



מצב רוח כרגע:


הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2009

זובור


פוסט אורח מאת יותם בנשלום

ידידי היקר יותם חזר לא מזמן משהות ארוכה בחו"ל, וכדי להביע את שמחתי משובו ארצה פיניתי לו את הבמה ואפשרתי לו לפרסם כאן פוסט אורח.
יותם כתב על הזובור בצה"ל והוא מביט על התופעה מזווית ראייה מעניינת ושונה שבטח תקומם עליו הרבה אנשים, כמו שהוא אוהב.
אל תברחו! יש קוסם בסוף!

כמו רבים וטובים אני מאמין שלפרשת ההתעללויות בשירות הצבאי הסדיר יש שורשים עמוקים. עם זאת, אני סבור שהם מצויים מעבר לשאלות של
מוסר ומנהיגות ומעבר לשאלת התרבות הצבאית: הבעיה כאן היא לא חוסר משמעת ולא זילות בכבוד האדם. תופעה זו נוגעת בשאלת מטרות הצבא
.לדעתי, צה"ל כולו, כמכלול, עבר טרנספורמציה מהותית ושקטה במרוצת השנים בתודעת המשרתים בו. פעם מטרות הצבא היו הגנה מפני צר ואויב, התקפה בהתאם למדיניות הממשלה, הרתעה וכן הלאה. אבל היום, כשהצבא עצום ורב וכולל שכבת גיל שלמה של מדינה שכבר אינה קטנה, פני הדברים שונים: היום, בעיני המתגייסים, מטרתו העיקרית של צה"ל היא לשמש טקס חניכה וכור היתוך לחברים החדשים בחברה הישראלית.
שימו לב שחיילים אינם מתגאים כמעט בתרומה שהרימו לביטחון המדינה, אלא בתנאים הקשים שבהם שירתו: ככל שיצאת לפחות חופשות ועברת מסלול מפרך יותר, אתה זכאי ליותר הכרה והוקרה על פועלך בצה"ל. הקשיים הכרוכים בצבא מרתיעים את החיילים, אך גם מושכים אותם מסיבה זו
.

וכאן אני מגיע לנקודה המהותית של דבריי: בישראל של שנות האלפיים, השירות הצבאי כולו נתפס כזובור. החיילים מתייחסים לצה"ל כאל הגוף המופקד בראש ובראשונה על טקס החניכה שמבצעת החברה הישראלית בבניה. הם באים אליו לא כדי להביא תועלת, אלא כדי להוכיח את עצמם; להראות לעצמם ולסובבים אותם שיש בהם התכונות שהחברה מעריכה: חוסן, נשיאה בסבל, מנהיגות, יכולת להסתדר ועוד.

שימו לב לתגובה של חיילים רבים לפרשת ההתעללות בחיל השריון: הם לא הבינו על מה המהומה ועל מה יצא הקצף. הם לא הבינו זאת, לדעתי,
משום שהתעללות היא בעיניהם חלק בסיסי מהפונקציה שאמור למלא השירות הצבאי. עמידה בתנאים קשים ואכזריים איננה אמצעי בעיניהם,
היא הפכה לתכלית. אם אנחנו לא כאן כדי שיתעללו בנו, הם שואלים, לשם מה באנו
?

לכן תופעת הזובור אינה באחריות המתעללים בלבד, אלא של החברה הצבאית כולה: מתעללים כקורבנות, מפקדים בכירים כטירונים. יהיה אפשר להתמודד עם תופעת הזובור רק בעזרת יציקת משמעות חדשה לשירות הצבאי. לדעתי האישית יש לעשות זאת על ידי הפיכתו לשירות שיביא תועלת מוחשית ומורגשת יותר לחברה.

נכתב על ידי אנג'י , 5/11/2009 08:34   בקטגוריות 2009, ביקורת, צבא  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יותם ב-6/11/2009 01:14




101,445
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , הומור וסאטירה , טלוויזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאנג'י אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אנג'י ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)