החיים זה לא פיקניק

אחד הדברים שהכי קל לעשות במדינה שלנו זה לחטוף את הג'ננה. ביטויים לג'ננה הזו אפשר למצוא ברשימות "אנשים שצריך להרוג". אבל למצוא אנשים שצריך להרוג זה קל. לרגל יום המעשים הטובים שחל היום (16.3) חשבתי לתת לציניות ערב חופשי ולהגיש לכם פוסט שכולו אנרגיות חיוביות. החלטתי להתרכז לרגע בחצי הכוס המלאה ולערוך רשימה של אנשים שצריך לחבק. אתם מוזמנים להוסיף משלכם.

כאלה שנמצאים לפניכם בתור בסופר, אבל רואים שיש לכם מעט דברים ומציעים לכם להיות לפניהם.

כאלה שלמרות שהגיעו אחריך לתור ולמרות שהמוכר פונה קודם אליהם, אומרים: "הוא היה לפניי".

כאלה שקמים באוטובוס ומפנים מושב לאדם מבוגר או לאישה הרה.

כאלה שמתנדבים להיות בוועד הבית שנה אחרי שנה ועושים את מלאכתם נאמנה.

כאלה שעוצרים מיוזמתם להולכי רגל שמחכים במעבר חצייה. הם הרי יכלו להמשיך לנסוע כמו 6000 המכוניות שבאו לפניהם.

כאלה שמאפשרים לנהג שמנסה לפנות לכביש עמוס להשתלב בתנועה. (לא מומלץ ולא בטיחותי לדברי מגבת ו-keyman)

כאלה שרואים אישה שמסתבכת עם עגלת התינוק במדרגות וניגשים לעזור לה.

כאלה שמגיעים למעלית ומחזיקים לכם את הדלת עד שתגיעו גם אתם.

נהגי אוטובוסים שרואים במראה מישהו שרץ ומחכים לו, גם אם כל שאר הנוסעים כבר עלו.

כאלה שמוצאים חפץ יקר ערך או סכום כסף ובמקום לקחת אותו לעצמם משיבים את האבדה.

כאלה ששומעים על ילד שחולה במחלה אנושה ובלי להכיר אותו תורמים כסף.

כאלה ששומעים על מבצע לבדיקת התאמה לתרומת מח עצם ובאים להיבדק.

כאלה שמקפידים כל כמה חודשים לתרום דם.

כאלה שמתנדבים באופן סדיר במד"א, לתת וכדומה ולא מחכים ליום המעשים הטובים כדי לעשות מעשים טובים.