החיים זה לא פיקניק

הנושא החם הפתיע אותי. זכרתי שהוא אמור לעלות לקראת יום העצמאות. לא חשבתי שכבר היום. אבל מסורת לא שוברים. אז הפשלתי שרוולים וניגשתי למלאכה. אחרי שכתבתי פוסטים די דומים לפני שנה ולפני שנתיים, החלטתי שהשנה אחבר את מילון הישראליות החלקי. קבלו אותו, מאל"ף עד ת"ו.

אריק איינשטיין – לפי מה שכתוב בוויקיפדיה, יואב קוטנר אמר עליו: "אריק איינשטיין הוא יותר מאשר הזמר הישראלי הגדול ביותר.
איינשטיין הוא ארץ ישראל האמיתית". אחרי הגדרה כזו, למישהו יש ספק שמגיע לזמר הזה בן ה-71 לפתוח את הרשימה?

בקרוב אצלך – הברכה הכה ישראלית שכל הרווקים והרווקות חרדים ממנה. עקיצה במסווה של ברכה.

גשש חיוור – אבן היסוד של ההומור העברי. שייקה לוי, גברי בנאי וישראל פוליאקוב ז"ל יצרו שפה חדשה.
רבים משתמשים היום בביטויים מתוך מערכונים שלהם בלי לדעת את זה בכלל.

דיווחי תנועה – מדינה קטנה ופקקים בה הרבה. ואם כבר תקועים, למה לא לשמוע כל רבע שעה מי עוד תקוע, היכן, וכמה חנן ודורית תזמנו?

התקווה – אמנם הלחן קצת חלש וההגייה האשכנזית מעוותת לגמרי את ההטעמה של המילים, אבל שיקום מי שלא התרגש לשמוע את ההמנון
כשגל פרידמן לקח זהב באולימפיאדת אתונה.

ונעבור לפרסומות – מצד אחד טוב שאפשר באמצע תוכנית להספיק להוריד כביסה, לרחוץ כלים וללכת לשירותים.
מצד שני נמאס כבר מהפסקות הפרסומות הארוכות ומהקומבינות שהזכייניות עושות כדי לדחוף לנו כמה שיותר מהן.

זוהר ארגוב –  גם עשרים ושלוש שנים אחרי מותו הוא עדיין נחשב ל"מלך",  ודומה שאין אירוע שלא מושמע בו אחד משיריו (לרוב הפרח בגני)
כדי להקים את הקהל על הרגליים.

חומוס – עם חריף או טחינה, עם צנוברים או עם פול, עם פטריות או גרגרי חומוס. במרקם חלק או עם גרגרים. עם תוספת שמן זית או עם שמן זית מסביב. רק תבחרו. המאכל הכי ישראלי אולי, שתופס חלק נכבד מהמקררים בחנויות.

טוקבק – הישראלי אוהב לטקבק. בדרך כלל בעילום שם ובשפת ביבים.

יאללה ביי – משפט הפרידה האולטימטיבי. אמנם ראשיתו בערבית וסופו באנגלית, אבל זה מהמשפטים הכי ישראליים שיש.

כיכר רבין –  הכיכר המרכזית של תל אביב, משמשת מקום התכנסות באירועים חשובים רבים ותזכורת מתמדת לרצח יצחק רבין.

לונה פארק – הלונה פארק בת"א, הגרסה הישראלית המשונמכת לדיסנילנד, הוקם ב-1970 ונדמה לי שאין מישהו שלא היה שם לפחות פעם אחת.

מה העניינים? – שיחה בישראל לא יכולה להתחיל בלי הטקס הקבוע והשאלה הבלתי נמנעת: "מה העניינים?" אחיותיה הן "מה קורה?" ו"מה ככה?"

נופש הכל כלול – הנופש החביב על הישראלי. למה להתאמץ כשיש הכול תחת קורת מלון אחת? אחר כך מגלים את כל מה שלא כלול ומתחילים להתעצבן. גם זה חלק מהכיף.

סברס – נקרא גם צבר ונחשב לפרי שמייצג את הישראלי: קוצני מבחוץ ורך ומתוק מבפנים. נראה שהאנלוגיה ממשיכה להתאים גם לימינו,
שכן בדומה לסברס, גם את הישראלים כבר לא קל למצוא שרועים בשדה הפתוח. הם מעדיפים סדר, שקיות ניילון ומיזוג אוויר.

על האש – הבילוי הישראלי הטיפוסי במימונה, יום העצמאות, ל"ג בעומר וסתם בשבת נעימה.

פיתה –  אפשר לאכול אותה שלמה, לחצות אותה או לחלק לרבעים. למרוח בתוכה, לנגב בה או לגדוש אותה בכל טוב. הפיתה סובלת הכול וטעימה בכל צורה, והסתגלנות שלה מאוד ישראלית בעיניי.

צום קל –  תמצית הפרדוקס היום כיפורי. מצד אחד נדרש העם היהודי להתענות בצום, מצד שני כולם מאחלים שזה יעבור בקלות. זר לא יבין זאת.

קניון – מקום הבילוי האהוב על הישראלים: מוגן מפני הגשם בחורף, ממוזג בקיץ, מאובטח, וכולל את כל מה שצריך לאחר צהריים שלם.
פלא שבחופשות אי אפשר לזוז שם?

רכבת – פעם היו קרונות חורקים שנסעו במספר מוגבל של קווים. היום הרכבת מגיעה להרבה יותר יעדים והקרונות חדישים וממוזגים כמו בחו"ל.
אבל האיחורים והדוחק ישראליים לגמרי.

שמעון פרס –  נטוע בפוליטיקה הישראלית מאז ומעולם (למעשה, מ-1959) ונדמה שגם יישאר כאן תמיד.  יש אדם יותר רב-פעלים ממנו?

תרומות – לא בדקתי, אבל יש לי תחושה שישראל מחזיקה באיזשהו שיא למספר ימי התרמה פֶּר מספר התושבים.