גם הלילה עבר עליי ליל קופסאות שימורים. אין לי בעיות מיוחדות להירדם, אבל אם אני מתעוררת באמצע הלילה לוקח לי בין שעתיים וחצי לשלוש להירדם שוב. לצערי, כל דבר מעיר אותי: רעש של אופנוע חולף, אנשים שמדברים בחוץ, תינוק בוכה, טריקת דלת מכונית, רעם, כשחם לי מדי, כשקר לי מדי, שלפוחית מלאה, יתושים, ועוד. אם אני מתעוררת בארבע, למשל, זה אומר שהלך הלילה. לפעמים זה קורה לי בסוף השבוע, ואז אני פשוט הולכת לישון ב-7 בבוקר לעוד שעתיים. אבל כשזה קורה ביום עבודה, כמו היום, זה יותר קשה, ואני מסתובבת בטמטום חושים בשעות הבוקר המאוחרות. משום מה אחר הצהריים העייפות מתפוגגת לחלוטין. הלילה היה שוב לילה כזה. ישנתי בערך מחצות עד ארבע וחצי, ומאז ועד עכשיו אני בפעולה, ומשתעשעת במחשבה לסמס למכריי: ערה!
שוב נהרסו לי קציצות הכרישה. הפעם הצלחתי ליצור קציצות שהן גם בלתי טעימות (כמה שניסיתי לשפר ולתקן את התיבול הן נשארו לא טעימות) וגם מתפרקות. זה עורר אותי לחשוב על תוכנית טלוויזיה חדשה. בכל תוכניות הבישול רואים שף מדופלם שמכין את מאכליו ה(תסלחו לי) פלצניים באולפן מדוגם כשהכול כבר מדוד, רחוץ וקצוץ מראש, או שהוא מתארח אצל אנשים בבית ומראה להם איך הוא מכין להם ארוחה לתפארת. לי יש רעיון לתוכנית הפוכה. יתכבד השף ויגיע לביתי, אני אבשל לו, והוא יעיר לי וידריך אותי ויתקן לי ויראה לי איפה אני שוגה וילמד אותי איך להצליח במתכונים שאני מכירה. כי בינינו, לא מעניין אותי להכין כנפי טלה בדבש חרגולים על מצע פירה שום ואוכמניות בזיגוג טחינה. אני רוצה שהקציצות לא יתפרקו, שהעוף לא יהיה יבש ושתפוחי האדמה יהיו קריספיים. כלומר פריכים.
ביולי 2009 כתבתי את הפוסט סיפור סיפור והזהרתי מפני הנוכל בעל עשרות השמות ירון ברודרסון שהונה מתרגמים וחברות וגנב כספים מבחורות שיצאו איתו. הבוקר התבשרתי שהוא תלה את עצמו. בכך הגיעה הפרשה לסופה. אני מאוד מאוכזבת מהטיפול של רשויות החוק במקרה. היו צריכים לעצור, לשפוט ולכלוא אותו כבר לפני שנים. אני לא יכולה להגיד שאני מצטערת על מותו גם אם לא באמת הייתה לו שליטה על מעשיו בגלל אישיותו הסוציופתית הלא מלבבת. את הפרטים המלאים אפשר לקרוא כאן.
כינוי:
אנג'י
בבלוג זה
בכל הבלוגים
