החיים זה לא פיקניק

בערך בשבע בערב צלצל פעמון הדלת ופתחתי. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל בדרך כלל אני לא פותחת את הדלת לזרים. רוב הזמן אנשים לא מפתיעים אותי בביקורים מבלי להודיע על בואם, ככה שאם מישהו צריך להגיע, אני יודעת על זה. כשהפעמון מצלצל סתם כך זה בדרך כלל מתרימים למיניהם. אם אני יודעת על מבצע התרמה צפוי וחשה נדיבה, אני מכינה סכום כסף. אם לא, אני פשוט לא פותחת את הדלת. למה סתם לבאס את המתרימים בסירוב?  

לצערי, אני גרה באזור שהולך ומתחרד, אז קורה לא מעט שאברכים מתדפקים על דלתי. בא לי להגיד להם שכבר תרמתי במשרד. למעשה, יש לי הוראת קבע בשבילם. כל חודש מורידים לי מהמשכורת. מס הכנסה. אבל אני לא עושה את זה ומסתפקת בלא לפתוח להם. לפעמים מגיעות זוג נשים חרדיות ומבקשות כסף להכנסת כלה. אני לא יודעת לאן הן רוצות להכניס את הכלה, אז ליתר ביטחון אני לא פותחת. ואם אתם תוהים איך אני יודעת למה הן רוצות כסף אם אני לא פותחת את הדלת – שאלתי את השכנה. ולפעמים אני לא פותחת את הדלת כי אני לובשת חולצה מהוהה ושקופה או כי השיער שלי מחריד במיוחד ולא מתאים לעיני זרים. עם הישמע הצלצול אני מסתכלת בעינית. אם זה אדם לא מוכר אני לא פותחת לו.  

ובכן, היום נשמע צלצול. הצצתי בעינית וראיתי נער. הנחתי שיש מבצע התרמה כלשהו שלא שמעתי עליו. אין לי שום הסבר למעשיי, אבל פתחתי את הדלת. באמת שאני לא יודעת למה. להפתעתי הנער לא ביקש ממני כלום, להפך. הוא הודיע לי שהגיע להתקין לי חסכמים. מזל שפתחתי, לא? תוך 5 דקות הוא סיים להתקין את ההמצאה הגאונית בשתי המקלחות ובמטבח ועבר לדירה הבאה.  

זה עתה יצאתי מהמקלחת. היא פעלה לשביעות רצוני המלאה. המים זרמו כתמול שלשום, והיו רטובים ושוצפים כדרכם של כל מים. לא הרגשתי שום הבדל. אם הפקק הקטן הזה באמת חוסך מים, ממש חבל שלא חשבו להתקין זאת כבר לפני שנים. דווקא עכשיו בסוף הקיץ נזכרו? ובכל זאת, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא, ויפה שהחליטו לממן את ההוצאה הזו לכל משקי הבית.