החיים זה לא פיקניק

גם השנה פקדתי את פסטיבל אייקון, בפעם השלישית ברציפות. בשנה שעברה התאכזבתי מהחובבנות והשטחיות של כמה הרצאות, אבל השנה יצאתי מרוצה. האם הגיעו השנה מרצים טובים יותר? אולי. האם מיתנתי את ציפיותיי? ייתכן. האם בחרתי את ההרצאות יותר בחוכמה? מי יודע.

הכיוון של הפסטיבל השנה היה לחזור לתכנים של המדע הבדיוני והפנטזיה ההארד קור ולא לעסוק בתחומים פחות קשורים, כמו אדריכלות, למשל. כך פונקנו בשתי הרצאות על באפי-אנג'ל בתוספת הקרנה של "אנג'ל יום במשרד". הרצאה אחת סקרה את ההיפוך בעונה 6 בבאפי, כשהטובים נהיים רעים והגיבורים הופכים ללוזרים, והשנייה הציגה סצנות שכוללות מראה והראתה את השימוש שנעשה בה בכל מקרה כזה. בנוסף ראינו כן מי משתקף ומי לא משתקף, ומי לא היה צריך להשתקף ובכל זאת משתקף (רמז: אנג'ל). היה מעניין מאוד.

הרצאה אחרת הייתה במסגרת רצועת הספקנות. נכון יש את כל הידיעות הפיקנטיות האלה על מחקרים הזויים? כמו – מחקר חדש קובע: גם לפרות יש מבטא! סקר: 35 אחוז ממי שאוכל מלפפונים בארוחת הערב מתקשה אחר כך להירדם בלילה (נראה אתכם מנחשים איזו כותרת אמיתית ואיזו לא...) אז מתברר שאפילו שהדברים האלה כתובים בעיתון, לא ישר צריך להאמין להם. לפעמים המחקר אינו באמת מחקר, לפעמים הממצאים מפוברקים, לפעמים הכתב לא הבין נכון את המקור באנגלית, לפעמים הכותרת הפוכה לתוכן המאמר, ולפעמים מדובר פשוט בהמצאה. היה מאיר עיניים. מי שהתחום מעניין אותו, פה אפשר למצוא את האתר של קהילת הספקנים.

הפעילות שהכי נהניתי ממנה השנה הייתה של יחיעם פדן, שהעביר את ההרצאה בעלת השם הקצר והקליט "מעליסה בארץ המראה אל ארץ המראות העקומות ודיסטופיות אחרות". את יחיעם פדן פגשתי בעבר בהרצאת אורח במסגרת לימודיי. אני לא זוכרת כלום מההרצאה, אבל התרשמתי מאוד ממנו ומהכריזמה שלו. כשראיתי שהוא מרצה באייקון בכלל לא עניין אותי מה הנושא – מיד סימנתי לי חובת נוכחות. ההרצאה לקחה אותנו למסע שקופיות ארוך שתחילתו ב"עליסה בארץ הפלאות", דרך חיקויים ללואיס קרול שהציגו גם הם מציאות חלופית, ועד ספרים עכשוויים שמציגים את גרסתם ליום שאחרי האפוקליפסה. היה מעניין מאוד, ולקינוח קטל המרצה מתרגמת של אחד הספרים בפני כיתה מלאה. איזה מלך!

חוץ מזה, השנה פוצל אייקון לשני פסטיבלים נפרדים. בסינמטק – סרטים, סרטים ועוד קצת סרטים וגם כמה הרצאות סביב הנושא "מפלצות". באשכול פיס – הרצאות, הפקות מקור, משחקים ואירועים סביב הנושא "מעבר למראה". כמתנדבת של אייקון-פיס חשתי קורת רוח כשראיתי שבאייקון-סינמטק נטוש ועזוב. אולי זה היה ככה רק בדקות שבהן סיירתי שם ובשאר הזמן היה שוקק חיים והומה אדם, אולי לא ראיתי אנשים בחוץ כי כולם היו בתוך אולמות ההקרנה, אולי השטח של הסינמטק גדול יותר ולכן האנשים מפוזרים בו יותר וכך יוצרים אשליה של דלילות. אין לי מושג. אני רק יודעת שבאייקון-פיס היה צפוף מאוד. כל ההרצאות שראיתי היו מלאות, והמוני חנונים חביבים סתמו כל פינה, מסדרון ומדרגה.  Success!