החיים זה לא פיקניק

עוד נובמבר, עוד יום הולדת, עוד בלון אדום והנה אני כבר בת שלוש! אני לא נוהגת לעשות משהו מיוחד לציון ימי הולדת. בדרך כלל זה רק תירוץ להתכנסות המשפחה בסוף השבוע שלפני יום ההולדת או בזה שאחריו, ארוחה טובה וקצת מתנות. אפילו יום חופש מהעבודה אני לא נוהגת לקחת. נראה לי קצת מצחיק שאנשים שעברו את גיל 30 עושים עניין גדול מיום הולדתם, לוקחים חופש באמצע השבוע ומרבים במסיבות ואירועים. יום הולדת נראה לי מתאים יותר לילדים, אז באמת חוגגים, עושים מסיבת כיתה ומקבלים המון מתנות. בכלל, אם תשאלו אותי, מי שצריכה לחגוג זו האמא. כי הילד מה עשה? נדחף בעל כורחו לאוויר העולם. אבל האמא היא זו שנשאה בנטל – תשעה חודשים של חוסר נוחות גופנית, בדיקות ודאגות שבאים לסיומם בגראנד פינלה ארוך, מייסר ורווי כאבים. האם לא היא זכאית לקבל מתנות בכל שנה?

כמו ברכות לשנה חדשה, גם הברכות ליום ההולדת השתנו במשך השנים. פעם היו שולחים כרטיסי ברכה ומתנות בדואר, בעיקר כשדובר בקרובים רחוקים מחו"ל. אני עוד זוכרת איך שלחתי לחברה שלי שגרה רחוק ממני והייתה משוגעת על במבה ארגז עם במבה (אריזה אחת לכל שנה משנותיה) ועל כל אחת הדבקתי כרטיס וכתבתי עליו משהו נחמד. בהמשך החליפה שיחת הטלפון האישית את הכרטיס, הסמסים החליפו את שיחת הטלפון האישית, ועכשיו הלהיט הוא ברכה בפייסבוק. כשקמתי הבוקר חיכו לי שבע ברכות על הקיר! חלק נכתבו בשעת לילה מוזרה במאוחרותה ושלוש מתוכן הן מאנשים שכל הקשר בינינו הוא שאנחנו שכנים בחווה!

הייתי מתלבטת אם תופעה זו מלמדת על הניכור בין בני האדם במאה ה-21, על זילות יום ההולדת ועל שנמוך מושג החברות או דווקא להפך – על כמה שהעולם קטן ועל כך שאירועים כמו יום הולדת חוצים גבולות ומקרבים בין אנשים, אבל אני ממש צריכה לעבוד. ספרו לי מה דעתכם בנושא ואיך אתם נוהגים לציין את יום ההולדת שלכם (נהייתי ממש נושא חם, אה? )