החיים זה לא פיקניק

כבר כמה שנים מספרים לי כמה שדמג'ס היא סדרה מעולה. הספיק לי לשמוע שזו סדרה על עורכת דין כדי לעקם את האף. נמאס לי מסדרות משפט נוסחתיות. יש נאשם, יש תובע והגנה, והנאשם יוצא אשם או זכאי בהתאם לתפקיד שממלא גיבור הסדרה (כלומר אם הגיבור הוא סנגור 90 אחוז מהפרקים יסתיימו בזיכוי וההפך אם הוא תובע). בין המשפטים השונים ניחשף לפכים קטנים מחייו האישיים של עורך הדין ונראה כמה קשה לשלב בין קריירה תובענית לחיים אישיים. שום דבר שלא ראיתי כבר מיליון פעם. בין המלצה להמלצה הסדרה כבר הספיקה להגיע לעונה שלישית בהוט, ואני הרי לא יכולה להצטרף לסדרה באמצע. חייבת לראות מההתחלה. מצאתי שידורים חוזרים רק בשידור יומי בחצות, ולא התאים לי. אז ויתרתי. אבל אז נגמרו הסדרות שאהבתי לראות, חלק יצאו להפסקה (האוס, מד מן) וחלק הסתיימו (אבודים). האח הגדול משעמם אותי וגם מארץ נהדרת פרשתי. בקיצור: נוצר חלל טלוויזיוני ולפני כשבועיים החלטתי לתת לדמג'ס צ'אנס. מאז זה כל מה שאני עושה פחות או יותר.

אז נתחיל בזה שזו לא סדרה נוסחתית על משרד עורכי דין. יש משרד עורכי דין ובראשו גלן קלוז, כלומר פטי יוז, אבל כל עונה עוסקת בסיפור של תביעה אחת. לא בכל פרק נפתח ונסגר סיפור. שנית, מספרים לנו את הסיפור באמצעות קפיצות בזמן. מתחילים בנקודה כלשהי ומראים לנו אירוע לא מובן בעליל, ואז חוזרים חצי שנה אחורה ועושים סדר בדברים. בכל פרק יש קפיצות קדימה ואחורה ובכל פעם נחשפים עוד חלקים מהפאזל עד שבפרק האחרון נקשרים כל הקצוות לכדי הבנה מלאה של האירועים. איכשהו, הידיעה מה קורה בסוף כבר בהתחלה לא מספיילרת את הצפייה אלא גורמת לרצות לגלות איך התגלגלו הדברים עד שקרה הדבר המדהים והלא ייאמן שראינו זה עתה בצילום רווי צבע. שלישית, הסדרה באמת מותחת. קשה לי לדמיין איך זה לראות אותה בקצב של פרק בשבוע כי אני פשוט ניצלתי את סוף השבוע כדי לבלוע כמה (וכמה) פרקים ברצף. רביעית, וזה ייאמר קצת לגנות הסדרה, יש בה המון הפתעות של הרגע האחרון, גילויים מפתיעים ותסבוכות ותפניות. מצד אחד זה מותח ומפתיע, מצד שני, אחרי התפנית העלילתית ה-18 זה כבר מתחיל להיראות לא אמין, גימיק לשם הגימיק.

הדבר האחרון שנותר לספר על דמג'ס היא על הדמויות שלה, וכאלה יש שלוש ראשיות ועוד המון משניות, וכולן מטופלות לעומק ומקבלות את הכבוד המגיע להן. אם כן, בתפקיד הראשי מופיעה גלן קלוז, שנראית בגיל 60 טוב יותר משנראתה בגיל 40 עם תלתלי הכבשה שעיטרו את ראשה. היא מגלמת את פטי יוז, בעלת משרד עורכי דין ואישה קשה, ביצ'ית, מניפולטיבית, דורסנית, נצלנית, שלא בוחלת באמצעים נבזיים במיוחד כדי להשיג את מבוקשה. כבוסית היא נחמדה כמו אנה וינטר, עורכת ווג, ביום רע וגם כאמא לא צפוי לה פרס אם השנה. הדמות הראשית השנייה היא אלן פרסונס (רוז ביירן). אנחנו מתוודעים אליה בתחילת העונה הראשונה כשהיא בראיון עבודה ומחפשת מקום שיתאים לשאפתנות שלה. אלן גרה עם  החבר הרופא שלה ונדמה שהעולם מחייך אליה. היא יפה, חכמה ומוצלחת והכול מסתדר לה על הצד הטוב ביותר. אלא שמהרגע שהיא מתחילה לעבוד אצל פטי יוז הכול רק הולך ונהיה גרוע יותר, ואלן מוצאת את עצמה במצבים מסכני חיים ולא יודעת במי לבטוח. הנתבע העונתי הוא ארתור פרובישר (טד דנסון). הוא בעל הון חזק וכוחני וכדי להימנע מהפסד במשפט הוא עושה את כל מה שאנשים חזקים וכוחניים נוהגים לעשות.

דמג'ס בהחלט שווה את הזמן והטרחה. היא מותחת ומעניינת מספיק כדי שאסלח לה על דברים לא הגיוניים בעלילה. בשביל מי שאוהב את גלן קלוז הסדרה הזו תהיה לא פחות מחגיגה..