החיים זה לא פיקניק

יש הרבה אמונות טפלות שמוכרות לנו: פרסת סוס שתלויה על הדלת מביאה מזל טוב; חתול שחור מביא מזל רע; כשאומרים משהו חיובי צריך להקיש בעץ שלוש פעמים כדי למנוע מרוחות רעות לסכל את הדבר הטוב; שבירת מראה מביאה מזל רע; אם מביעים משאלה בזמן שרואים כוכב נופל – היא מתגשמת; לריס שנשר יש יכולת להגשים משאלות אם מביעים אותן ונושפים עליו; המספר 13 מבשר על אסון, בייחוד אם מדובר בתאריך שחל ביום שישי; אם אתם מתעטשים, סימן שמישהו מדבר עליכם; ולסיום, ישיבה בפינת השולחן מרחיקה חתנים וכלות למשך שבע שנים!

כולנו יודעים שמדובר בשטויות חסרות בסיס מדעי שלא עמדו באף קריטריון אמפירי ולא נבדקו בשום ניסוי מדעי, ובכל זאת רובנו מטפחים כמה אמונות כאלה וחושבים לעצמנו: נו, אם לא יועיל גם לא יזיק. אני די חסינה בפני אמונות טפלות. לא תמצאו אותי יורקת על הרצפה, עוקפת סולמות, מפזרת מלח מעל כתף שמאל, אומרת תהילים או ממלמלת "מלח מים". ובכל זאת, גם לי יש דברים שאני מעדיפה לא להסתכן איתם.

הדבר הראשון הוא שאני מאמינה שאם אבריז ממשהו בתואנה שאני חולה – תוך יומיים-שלושה אחלה באמת. אין טעם לחפש היגיון. הרי אין קשר בין חשיפה לחיידקים מחוללי מחלה להשמעת תירוצים, ובכל זאת אני בטוחה שמישהו מתחשבן איתי על השקרים שלי, ואם אמציא שפעת הוא מיד יגיד: רעיון טוב. קבלי.

גם הדבר השני קשור בבריאות. אני סובלת ממיגרנות בערך מגיל 14. מעולם לא הצלחתי לעמוד על תדירותן. לפעמים יעבור שבוע בין בתקפים ולפעמים חודשים. אמרו לי שעם הגיל המיגרנות פוחתות, ואני חייבת להגיד שאני מתרשמת שזה נכון. מדי פעם אני מנסה להיזכר מתי היה לי התקף ונדמה לי שכבר עבר זמן די ארוך. ובכן, אני מאמינה שאם אוציא מפי את המילים "כבר מזמן לא היה לי התקף מיגרנה" – תוך שעתיים אחוש את הפעימה המוכרת מעל עין שמאל. לכן אני חושבת את זה בלב, ומיד מכריחה את עצמי לחשוב על משהו אחר, שהמוח שלי לא ייזכר ויארגן לי אחר צהריים של פורענות, כאבים ובחילה.

הדבר השלישי דבילי ברמות. אם אני מדברת על משהו טוב – ממש טוב – אני חייבת להקיש על משהו שנמצא לידי, ודווקא ארבע פעמים. אחרת, ברור לי שהדבר הטוב הזה יתפוגג ויחלוף. זהו. אלה השריטות שלי בקשר לאמונות טפלות. ומה איתכם? מהן האמונות הטפלות שלכם?