בימים חורפיים כאלה יש חשק לבשל משהו בבישול ארוך ואיטי. למשל, ג'חנון או חמין. אני הלכתי על טבית לפי המתכון הזה. התבלין העיקרי בו הוא משהו שלא שמעתי עליו עד היום – בהרט. מחקר קצר גילה לי שאין עץ בהרט שאת פירותיו קוטפים נזירים טיבטיים בשעה שש בבוקר בדיוק, מניחים אותם בזהירות, עטופים אחד-אחד בכותנה מצרית, בתוך קופסה מעץ ארז כשהעוקץ של הפרי פונה מזרחה, ואז משאירים לייבוש בשמש למשך שלושה שבועות, כותשים לאבקה, וכך נוצר התבלין בהרט. ממש לא.
בהרט, או כפי שצריך להיכתב, בהאראת, היא המילה הערבית לתבלינים. بَهَارَات. ריבוי של بَهَار. סיומת הריבוי את בערבית מקבילה לסיומת הריבוי וֹת בעברית (השוו למשל את בנות לבנאת, כמו באבו אל בנאת). התבלינים האמורים הם ציפורן, קינמון, פלפל שחור, פלפל אנגלי, אגוז מוסקט, הל, כמון וכוסברה יבשה. יש גרסאות שונות של בהרט, שנבדלות בהרכב התבלינים השונים ובמינון שלהם.
סרתי אפוא לסופר וקניתי שקית בהרט. כשבאתי לראות בדיוק אילו תבלינים מכיל הבהרט שקניתי ציפתה לי הפתעה.
בהרט, שהוא תבלינים, מכיל תבלינים? מי היה מאמין? אחרי תיבול וטעימה גיליתי שרוב הבהרט שלי הוא ציפורן, והטעם היה די מגעיל. הוספתי הרבה פפריקה, כורכום, כמון, רסק עגבניות מלח ופלפל שחור, שיטשטשו את טעם הציפורן החודרני, הכנסתי לתנור ואני מקווה לטוב.
כינוי:
אנג'י
בבלוג זה
בכל הבלוגים
