החיים זה לא פיקניק

1. הברק תמיד יבזיק עשירית השנייה אחרי שהצמצם ייסגר, וזה לגמרי חסר חשיבות לכמה שניות מכוונים אותו.

2. כשתצליח לצלם תמונה בעוד המצלמה יציבה בידיך לא יקרה כלום.

3. אם תיכשל בשמירה על המצלמה יציבה תצליח לתפוס ברק ותתבאס מכל המריחות.

4. גם אם תספור בלב אחת-שתיים-שלוש בין הברקים לא תצליח לנבא מתי יבזיק הברק הבא.

5. ברק גדול וססגוני ייראה אחרי שתכבה את המצלמה במחשבה שזהו, לא יהיו יותר ברקים הערב.

6. אחרי הברק הגדול שפספסת כי המצלמה שלך הייתה כבויה לא יהיו יותר שום ברקים בכלל למשך עשרים דקות.

7. אלא אם כן, כמובן, לא הדלקת שוב את המצלמה. במקרה זה יהיו גם יהיו.

8. אם כבר יקרה הנס ותתפוס ברק בעדשתך, הוא יתחבא מאחורי עננים ולא יראו אותו.

9. הברק הכי ארוך ומהמם בתולדות הברקים לדורותיהם יכה כשייגמרו לך הסוללות במצלמה.

10 כל עוד תעמוד בזווית לא נוחה עם המצלמה ביד תדירות הברקים תהיה ברק אחד כל חמש דקות.
לאחר שייגמרו לך הסוללות התדירות שלהם תעלה פלאים.

 והנה כמה תמונות לשם המחשה

מתברר שאתמול לא היה רק יום השוויון (לא שוויון כלכלי או שוויון הזדמנויות או שוויון בין המינים אלא היום שבו היממה מתחלקת שווה בשווה בין שעות האור לשעות החשכה. במילים אחרות: הסתיו הגיע רשמית) אלא גם היום שבו מלאה שנה לבחירתה של שלי יחימוביץ' ליו"ר מפלגת העבודה. לפי ההספק שלה בראיונות בתקשורת, בביקורת על נתניהו, בשילוש מספר המנדטים שמנבאים לעבודה בסקרים ובכך שהספיקה להתמנות ולאבד את המינוי של יו"ר האופוזיציה הייתי משוכנעת שעברו לפחות שנתיים וחצי.

לרגל האירוע התארחה יחימוביץ' ב"אולפן שישי" והתראיינה אצל דני קושמרו. הראיון לא מעניין במיוחד. קושמרו קופץ מנושא לנושא: התקרית בסיני, הבחירות הקרובות, התקציב, הגירעון, כשבאמצע התשובה של יחימוביץ' הוא קוטע אותה ושואל על שלום עם הפלסטינים. הוא אף מגדיל לעשות ותוהה, כאילו לא שהה בכדור הארץ בשנה האחרונה, מאיפה שלי מציעה להביא כסף לכיסוי הגירעון. מהמעמד הבינוני? אבל בדקה השביעית הוא נותן את רשות הדיבור לנחמיה שטסלר, ושם הדברים מתחילים להסתחרר.

שטרסלר, קפיטליסט ניאו-ליברלי, מתעב את יחימוביץ' הסוציאל דמוקרטית. אני לא מוכנה להתחייב, אבל די משוכנעת שיש לו בבית בובת וודו קטנה ומחוררת בדמותה. בכל פעם שיחימוביץ' מתראיינת, הוא חושק שפתיים בזעם ודוקר את הבובה בלי רחמים. ואז הולך וכותב מאמר מערכת משמיץ שעיקרו ששלי יחימוביץ' פופוליסטית ודואגת רק לוועדי העובדים. יושב אפוא שטרסלר זחוח באולפן ומיידה ביחימוביץ' אבנים ארסיות. שלי בעד החרדים, בעד המתנחלים, נגד הורדת מחירי הקוטג', נגד עוף בשקל. כנראה לדבר בסיסמאות ובצמדי מילים זה לא פופוליזם, לשיטתו של שטרסלר. גם לא לקחת שברי אמיתות, להוציא מההקשר, לערבב ולהגיש חם. יחימוביץ' מצליחה לשמור על איפוק מרשים ונותנת לשטרסלר לסיים את הטיעונים בלי להתפרץ לדבריו, אבל כשהיא מקבלת את רשות הדיבור היא פותחת בלי להתבלבל בבליץ, ומיד נהיה שמח ואנרגטי באולפן. הייתי מוותרת על ההתייחסות למשכורת של שטרסלר. היא לא רלוונטית. אבל חוץ מזה - מלכה.

הקרב המילולי בין השניים הזכיר לי היאבקות בוץ או קרב אגרוף, ומיהרתי לגייס את הפוטושופ לטובת העניין.

כמה פירות כמושים שנבלו במקרר, חום מתיש של אוגוסט ויצירתיות שופעת הביאו להולדתו של השייק הביתי הזה. לקחתי תפוח עייף, חתכתי לקוביות והקפאתי. לקחתי ענבים שראו ימים טובים יותר, והקפאתי גם אותם. למחרת שמתי בבלנדר חצי כוס חלב סויה וכחצי כוס פירות קפואים, הוספתי כמה קוביות קרח, והפעלתי. התוצאה הייתה שייק סמיך, קר, טעים ומרענן, אבל בטעם מודגש מדי של סויה.

ביום אחר קניתי משקה אורז, והתוצאה הייתה הרבה יותר קלילה ומוצלחת. בסויה יש משהו כבד וטעם מודגש מדי. משקה האורז נוראי בקפה, אבל מוצלח ביותר בשייק. בגלל שליטר משקה אורז עולה 17 שקל, מצאתי מתכון ובפעם הבאה הכנתי בעצמי. קצת מטרחן ומלכלך, אבל זול יותר. למי שאין בעיה לשתות חלב – זו נראית לי האופציה המתבקשת.

היתרון בפירות קפואים הוא שהם נשארים טובים לשימוש זמן רב יותר מפירות טריים. קניתי בסוף היום בשוק ארבעה מנגו בחמישה שקלים, קילפתי, חתכתי והקפאתי, ואוכל ליהנות משייק מנגו גם בעוד חודשיים. אז לסיכום:

 חומרים לשתי מנות:

כוס חלב או משקה סויה או משקה אורז. בטח אפשר גם מים, אבל זה נראה לי פחות טעים.

כוס פירות קפואים. למשל, תפוח, מנגו, אפרסק, ענבים, תאנים.

שלוש-ארבע קוביות קרח.

לשים בבלנדר ולהפעיל עד שמתקבל מרקם חלק.