החיים זה לא פיקניק

לפני כמה חודשים סיפרה לי חברה שהיא התחילה לצאת עם מישהו ששמו אוריאל, שהכירה באתר היכרויות. בטלפון הייתה להם כימיה נהדרת והוא נשמע נורא מעניין. אחרי הפגישה הראשונה היא התלהבה פחות כי אמרה שמבחינת המראה הוא לא ממש עושה לה את זה, אבל נתנה לזה עוד צ'אנס. הוא נראה מעוניין בה למדי ובהדרגה זה התחיל לזוז. הוא מצא חן בעיניה, היו להם שיחות ארוכות ונהדרות, היא התרשמה מאוד מהידענות שלו ומיכולתו לדבר על כל נושא, ובאחד הלילות הוא אפילו נשאר אצלה לישון.

כעבור מעט מאוד זמן, כמה ימים, התחילה הדעיכה. הוא נראה פחות מעוניין בה. הם קבעו להיפגש והוא לא התקשר. כשהיא התקשרה הוא לא ענה. אחר כך הוא אמר שהנייד שלו התקלקל. בסופו של דבר זה נגמר בכך שהיא אמרה שיותר היא לא מתקשרת אליו כדי לקבוע, הוא מצדו לא התקשר אליה, אבל לעומת זאת המשיך להיכנס לאתר ההיכרויות. זה נגמר בלי שום שיחה או הסבר או תירוץ. הבנאדם פשוט נעלם מחייה. נגוז. התפוגג. 
לכאורה זה סיפור רגיל שיש כמוהו עשרות, והנה מגיעה התפנית.

חודשים מספר אחרי הפרשה, כשהברנש כבר נשכח מלב, קיבלה חברתי מייל: "שלום. השנה יצאת עם בחור ושמו אוריאל. למעשה זהו הנוכל ירון ברודרסון. הוא נעצר לפני שבוע, ועכשיו נשים רבות מתלוננות נגדו. התחקיר המלא נמצא כאן". היא שלחה לי את המייל ואני לחצתי בידיים רועדות
על הקישור לתחקיר. בין כל התמונות שלו זיהיתי את זו שהיא שלחה לי כדי שאראה עם מי היא יוצאת והלב שלי צנח כשזיהיתי אותו.

מדובר ברב-נוכל רב-פרצופי ורב-פעלים שמוליך שולל אנשים כבר שנים. מצד אחד הוא מרמה מתרגמים וחברות תרגום בכך שהוא נותן חומרים לתרגום ואז נעלם בלי לשלם. מצד שני הוא צד נשים בנות 30+ באתרי היכרויות. הוא מציג את עצמו בזהות בדויה ומשקר בקשר לשמו, גילו, השכלתו ועיסוקו, מספר להן שקרים, מכניס אותן למיטה ולפעמים גם לוקח מהן כסף. קשה מאוד להיזהר ממנו כי הוא מחליף זהויות, כתובות, כתובות מייל וטלפונים כמו זיקית.

הוא כבר ידוע בשמות אוריאל ברוסמן, אוריאל ברוורמן, אוריאל באום, אוריאל ברמן, אוריאל באואר, אוריאל בר, אוריאל ברדי, אוריאל ליבר, אורי ברודי, אורי באך, אורי באר, אורי ברנט, אורי ברנד, אורי ברוד, ירון ברוד, ירון ברודי, יהונתן ברוד, יהונתן ברודן, יהונתן ברנד, יהונתן ברנט, דניאל מילר, ערן גוט, רון ברודרסון, ירון ברודרסון, ירון ברודרזון. מה ימנע ממנו מחר לקרוא לעצמו בשם חדש מאצווה חדשה, שאי אפשר למצוא בגוגל, ולהמשיך במעלליו?

כתבתי את הפוסט הזה כדי להזהיר מפני הנוכל הזה ולפרסם אותו כדי שהפנים שלו יהיו מוכרות ככל האפשר ושבחורות נוספות לא ייפלו בפח.
בפורומים של מתרגמים הוא כבר מוכר וידוע לשמצה ויש אזהרות לגביו. כרגע הוא נתון במעצר.
אם מישהי מזהה שזה קרה גם לה, זה הזמן לגשת למשטרה ולהגיש נגדו תלונה.

עריכה: 23.5.2010
ב-22.5.2010 ירון הנ"ל התאבד בתלייה בחדר המלון שלו. אולי אכזרי לומר את זה, אבל סוף גנב לתלייה.

ראיתי ב-YNET את המדריך לקידום אתרים והסתקרנתי מהאפשרות לקבל סטטיסטיקות יותר מדויקות לבלוג שלי. בגלל שכבר יש לי חשבון בג'ימייל, בחרתי מבין הכלים בגוגל אנליטיקס. אחר כך מצאתי בעזרה של ישראבלוג הדרכה איך לשלב את הכלי בבלוג ויצאתי לדרך. הנה מסקנותיי.

חסרונות

·         ההתקנה לא מאוד פשוטה וטריוויאלית. לא צריך תואר במדעי המחשב, אבל צריך להתרכז.

·         לוקח בערך 24 שעות להתחיל לקבל נתונים, והנתונים הם מרגע זה והלאה, לא בדיעבד.

·         כשהנתונים כבר זורמים ואפשר להוציא דוח, לא ממש ברור לי מאיפה האנליטיקס לוקח את הנתונים.
כשלפי ישרא היו לי 29 כניסות ביום הוא כתב שיש 101. כשהיו 35 הוא דיווח על 94.
לא ברור לי איך הוא סופר ולפי איזה בסיס. אולי הוא סופר את כל הכניסות מאותו מחשב, בעוד שישרא מחשיב את כולן כאחת.

יתרונות

·         הדוח לא מתעדכן בכל רגע ורגע, אלא רק כל 24 שעות, אז אין סכנת התמכרות.

·         אפשר להוציא כל מיני גרפים מגניבים ודיאגרמות פאי צבעוניות.

·         ג"א מספק נתונים שתמיד רציתם לדעת ולא היה לכם את מי לשאול:
איזה אחוז מהקוראים מבקרים פעם ראשונה ואיזה אחוז קוראים חוזרים?
כמה זמן הקוראים שוהים באתר?
כמה דפים הם קוראים?

·          ג"א מספק נתונים הזויים שבחיים לא חשבתם אפילו לחשוב עליהם:
באילו דפדפנים גולשים הקוראים שלי?
איזו מערכת הפעלה יש להם?
איזו רזולוציית מסך יש להם?
איזו גרסת פלאש מותקנת אצלם?
האם הם גולשים בכבלים או DSL?

·         ג"א מראה בפירוט מאיפה גלשו לבלוג שלכם.
ישירות לבלוג? דרך אתר אחר? איזה?

·         אילו מילות חיפוש הביאו אליכם גולשים? (אני לגמרי לא מבינה את זה.
יש שם מילים שבחיים לא כתבתי ולא מובן לי איך הגיעו דרכן אליי. למשל: "זוג בולבולים מתעלס").

·         ג"א מאפשר לכם לראות באילו מדינות בעולם קוראים אתכם. זה מגיע לפירוט של שם הרחוב שבו גר הגולש. סתם... לא באמת.
הכי מפורט זה שם העיר. ואפשר גם לקבל מדינה ויבשת. הופתעתי לגלות שיש לי קוראים בארה"ב, קנדה, הולנד, ספרד אנגליה ואיטליה.
 בארץ, הכי הרבה כניסות מגיעות מגבעתיים דווקא. 60 אחוז מהכניסות הן מגבעתיים ושאר ערי העולם מתחלקות ב-40 אחוז הנותרים. מה קורה בגבעתיים, תגידו?

·         פילוח כניסות לפי שלל פרמטרים. מתברר שכניסות זה לא הכול בחיים. גיליתי ש-80 אחוז מהגולשים שלי שהו בו פחות מ-10 שניות!
זה אומר שהם נכנסו ויצאו מיד בלי לקרוא כלום! רק 11 אחוזים שהו בו 10 דקות ומעלה. 80 אחוז מהגולשים ביקרו רק בדף אחד.
10 אחוזים קראו שני דפים. 0.3 אחוז קראו עשרה דפים.

אתמול גלשתי באתר של קשת כדי לראות ולשמוע מי מרכיב את הנבחרת של כוכב נולד 7, איך הם נראים, איך הם נשמעים, כי מאוד קשה לי להמר במלך הכוכב כשכולם הם סתם שמות שלא אומרים לי כלום. כך נתקלתי שוב ושוב בשיר האודישנים, ומרוב הזיות שנגרמו כנראה מחום הקיץ התחלתי לפזם במקום "רציתי לשיר" – "רציתי עשיר". משם ועד לשכתוב השיר כאילו שרה אותו בחורה שחלום חייה הוא להתחתן עם גבר עשיר הדרך הייתה קצרה והתוצאה לפניכם.

מי שלא מכיר את המנגינה, הנה היא (ותודה למרמיט שלימד את דאלי, שלימד אותי בעקיפין להעלות את זה בצורה הזו).

בסך הכול אין לי הרבה תלונות על ישראבלוג. האתר נוח ומרובה אפשרויות, מפעילי האתר משקיעים הרבה מחשבה ומאמצים כדי להמשיך
לשפר אותו,  ויש הרבה חבר'ה נחמדים שכיף לי לקרוא מה הם כותבים ולהתדיין איתם. אבל בכל זאת יש כמה דברים קטנים ומציקים.

ברמת האתר

המון תקלות טכניות: הקבועים נמחקים על בסיס קבוע, המערכת לא זוכרת את פרטי המשתמש, המערכת מתנתקת בלי סוף.

יותר מדי קידום לסלבריטאים על חשבון בלוגרים מן השורה. לבלוג של שחקנים יש משבצת קבועה, בעוד שכלל משתמשי הטוקר צריכים להסתפק בשלוש תיבות בלבד. וכשבלוג של סלבריטי היה מגיע להמלצת העורכים זה ממש נראה שדוחפים לנו את האג'נדה שלו לעיניים בכוח.

ברמת הבלוגים

מעיק: בלוגים עם רקעים מקושקשים או צעקניים שמכאיבים לעין וצריך ממש להתאמץ לקרוא. במקרים כאלה אני פשוט עושה אחורה פנה.

מציק: בלוגים שכותבים בהם בפונט זעיר. למה כל כך קטן? מי יכול לקרוא פונט 8 או 4 או כמה שזה?

מעליב: בלוגרים שעונים רק לחלק מהמגיבים שלהם. כבר נתקלתי בכאלה, ופשוט לא חזרתי לבלוג שלהם.

חוצפה: בלוגרים שבתגובתם מקדמים את הבלוג שלהם או את האתר שלהם וכדומה. כל מה שהוא לא תגובה עניינית ולא קיבל רשות מבעל הבלוג.

מזלזל: בלוגים שלא טורחים לבדוק את המין של הכותב ופונים אליה בלשון זכר ואליו בלשון נקבה. הרי על מה בלוגר כותב? על עצמו ועליו ועל חייו.
לא כזה קשה לחפש איפה כתוב "אני" ולראות אם הפועל שאחרי זה הוא בלשון זכר או נקבה. וממילא ברוב המקרים זה כתוב בראש הבלוג.

מרגיז: בלוגרים שמנאצים ומתחבאים בעילום שם. הכי קל ללכלך מרחוק כשאפשר להגיד מה שרוצים איך שרוצים בלי לקחת אחריות.
בעיניי זו אלימות לשמה. והכי נבזיים הם אלה שמכירים את בעל הבלוג ותוקפים אותו בצורה אישית כשהם עצמם מסתתרים מאחורי "ללא שם".

פתטי: בלוגר שמבקש שימליצו על הפוסט שלו. והצד השני: אחרי שבלוגר מופיע במומלצים הוא מצלם את המסך, מטשטש את שאר המומלצים שחלילה לא יראו במי מדובר ומעלה לבלוג. במקום לטשטש את שאר הכותבים לא עדיף פשוט לגזור את המלבן של הבלוג ולהעלות רק אותו?

מתסכל: להשקיע שעתיים במחקר, כתיבה, ניסוח, מחיקה, שכתוב, הגהה ולהפיק פוסט חוצב להבות, מנוסח לעילא שזוכה לשלוש תגובות,
ואז לראות מישהו אחר מפרסם פוסט של שורה וחצי ומקבל עליה 150 תגובות...