אני כותב. אתם קוראים. לא? |
| 5/2008
אני לא מת
עלה במוחי רעיון היום לשבור שיא ולא לעדכן חודש שלם אבל אז הגעתי למסקנה שזה דיי טיפשי. במקום זה אני יכול לסגור את הבלוג וזהו...
אבל הקטע הוא שאני בכלל לא מרגיש צורך לעדכן. בואו נודה באמת, התמכרתי לפייסבוק.
סתם! לא! זה בלתי אפשרי!. אני לא יכול להתמכר לשום דבר. אני גיבור, אני חזק, אני שריר, אני חסון ( מה זה קשור?)
זה כמו העוד מלא דברים שיש לי לעשות ואני לא עושה. למשל, הפורייקט במחשבים. בכלל, מגמת מחשבים בכיתה י' זאת מגמה דיי מפגרת. לומדים להשתמש באקסס שזאת תוכנה שאם תשאל כל מזכירה אם היא יודעת להשתמש בה היא תגיד כן בחיוך רחב מפה ועד דרום סלובקיה. ואחרי שלומדים בתוכנה שמתאימה למזכירות ( לא שאני רומז משהו על מזכירות! עוד יתבעו אותי תביעה ייצגוית על הוצאת דיבה) מכינים פורייקט ארוך כאורך השערות בתחת שלי ( והן ממש גדלו בזמן האחרון). אני מכין פורייקט על חדרי אירוח ביער בן שמן. תבואו להתארח, כניסה ראשונה חינם. יש אפילו ספא.
אבל אין כוסיות או כוסונים שוודים. זה על חשבון הבית של המתארח. עם כבר שוודיות, אני רוצה לנפץ מיתוס. הן בכלל לא כוסיות!
פגשתי כמה וכמה שוודיות בחו"ל והן היו לרוב שטוחות כמו לוח נעצים.
הישראליות הכי טובות. בואו, בואו אלי
הקטע הוא, שאין לי בעיה לכתוב, פשוט אני צריך נושא, ורוב הפעמים, או כמעט בכל הפעמים בזמן האחרון לא ממש מתחשק לי לספר על עצמי. לכן הסיטואציה מורכבת מאוד, כמעט כמו טוסיק של חמור.
יופי טופי! ידעתי שלא הייתי צריך לעדכן!
אבא שלי נכנס לחדר וראה שאני כותב פוסט או מה שזה לא יהיה. במצב רגיל הייתי משנה לחלון האחר בדפדפן, אבל בחלון האחר היה פורנו! וככה גם לא יכלתי למזער. כי לפעמים שכשממזערים החלון שליד קופץ ככה ורוצה להציג את מה שיש בו.
בושה מה שקורה פה, בושה.
בכל אופן
אני סיימתי כאן את החובה האישית שלי למדינת ישראל.
ומכיוון שקיבלתי תעודת זהות לא מזמן, שכבר הספיקה להיעלם בחדר שלי, אני אזרח מן המניין.
אני, תומר, אזרח מסיים במילים אלה את הפוסט הזה שנכתב לאחר חודש וחצי לערך של בצורת מענגת ללא כתיבה.
לילה טוב, פרוע, ומלא בחלומות מטורפים שיהיה לכם. ( מי שקורא את זה בשעה אחרת, מוזמן לשנות ללילה הבא)
המצלמה הייתה מופתעת לראות אותי!
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: