בימים ראשון ושני שכבת יוד בבית הספר האגדי עירוני ב' יצאה לטיול שנתי הֵיי שם במדבר הנגב הלא כל כך רחוק. כשאני חושב על זה, מי עוד אומר מדבר הנגב חוץ מדגן הדגדגן המדריך?
בכל מקרה, היה אחלה בחלה של טיול.
ביום הראשון התכנסנו ב6 וחצי בבוקר בחניה שליד בצפר. כל תלמיד מי'6 הגיע עם חולתו הורודה ורדרדה וחיפש מהר מהר את שאר הכיתה כדי לא לצאת גיי. הגדיל לעשות שון, שלא קנה חולצה ורודה, ולמרות זאת בא עם חולצה ורודה וזוהרת כפליים!
וכך כיתה יוד 6 הסקסית אש החלה את מסעה למדבר. (כמובן שיצאנו באיחור של שעה, אחרת זאת בושה לעירוני ב')
9 ילדים שהיוו את החלק המוזר והנחות של הכיתה הועברו בעל כורחם לאוטבוס של י'2 ( עומרי, מור, שרי, שגית, עידן, נופר, ליעד, איתי ואני). דווקא אני חייב לציין שהיה מאוד נחמד איתם, ודווקא נהנתי.
אוקיי. באמצע הנסיעה, עומרי עשה משהו לעידן שאני לא ממש זוכר כרגע. אם היינו בכיתה, עידן הייתה זורקת עליו את הקלמר שלה, עומרי היה מחזיר לה, והיא הייתה זורקת עליו אותו שוב, והוא היה גונח משימחה וכאב. וכך חוזר חלילה עד שנגמר השיעור. ( אם לא הבנתם, עומרי הוא מזוכיסט לא קטן...). בכל מקרה לעידן נמאס להחטיף לו כאפות, אז היא עברה לאמצעי דרסטי קצת יותר. היא לקחה את הבקבוק שלה, ותקעה אותו בתוך הכוס! ( סתאאם) . היא השפריצה לעומרי על כל אזור החלציים. עומרי הרטוב נזכר בפלאשבקים מהטיול של כיתה ח' והבין שלא כדאי שיחשבו שהוא השתין במכנסיים. על כן, עידן השפריצה לו על כל המכנסיים, ועומרי היה רטוב כמעט כולו ומאושר. את האושר שלו הוא הפגין בכאפות מפגרות ששלח לעברי.
הגענו למסלול, נחל חווארים. לדאבוני גיליתי כבר בתחילת ההליכה, שאת המסלול עשה עשיתי עם ז'4 בטיול החננות מדעים המהולל. זכרתי כל פינה באבן במסלול, ואיזה פלא, הוא בכלל לא השתנה! . אחר כך בבית גיליתי שעשיתי את המסלול עוד פעמיים נוספות, ואחת מהן בגיל 6 ( כבוד!). עולם אכזר!
ביקרנו בקבר בן גוריון הכוסון, וב6 הגענו למאהל הבדואים. הוא היה מאהל בצורה מאהלתית ביותר. היה שם חול, אדמה, וחול, וקצת מזרונים. טוב, דווקא היו הרבה מזרונים, וקצת כריות. אבל אני זכיתי בכרית משלי ויכלתי לנשנש אותה מתי שרק רציתי. התקלחנו מקלחת גייז עם כל השכבה, טננבאום השתין עליי, והלכנו לאכול. בחוכמתי הרבה ובלית בררתי ישבתי לאכול עם אמנון הר האדם. והא פשוט, הר אדם. בזמן שאני אכלתי שיפוד אחד, הוא הספיק לאכול שלושה, וקובה. קובה. הוא זלל את כל הפיתות, קינח באורז בצבע מרקר והמשיך בתפוחי אדמה. לי נשאר עם הסלט. טוב האמת, הבדואים המדהימים הכינו טונה של אוכל, אז אחר כך קיבלנו עוד מנה לעצמנו. הו החיים הטובים.
בלילה ישנתי ליד טוב ודיברנו מלא. בנוסף, הייתי צריך ללכת לשירותים כפעמיים. זה היה איום!. בפעם השנייה כבר לא היה לי כוח ללכת עד לשירותים, אז השנתי מחוץ לאוכל. ובוהו נגיד, שהכיוון של הרוח לא היה ממש לטובתי...
אחרי שעתיים שינה קמתי לבוקר מקפיא. אכלתי דגנים וקצת לחם ( נכון מרתק?) וארזתי 4 כריכים וביצה. ביצה!
נסענו לנחל צין, והתחלנו לטייל בסיפתח מרשים של עלייה מדהימה. עזרתי לעידן הטייסת כל העלייה! . המשכנו בטיול בין מצוקים, שיחים, ואבנים. ואבנים. ואבנים. ואבנים.
דגן (המדריך שלנו) המשיך לחפור, ונאווה המשיכה לשיר שירים. בחיי, נאווה הזאת זה משהו. גם שרה, גם הולכת, גם מצותת לשיחות וגם מדברת בטלפון. כ-י-ש-ר-ו-ן. סתם, נאווה היא אחלה של מורה. בדרך הגענו לצוק. מה זה צוק, 80 מטר למטה. ודגן עצר לפניו, והתחיל להרצות לנו. ומה הוא מספר?: " לפני שלוש שנים, ילד בטיול של הצופים נפל פה ומת". זה מה שאמור להרגיע אותי? התחלתי להתנהג כמו כוסית, בחיי. ומה הוא עוד אומר? : " אתם צריכים להכפיל את הגובה שלכם, וזה המרחק שאתם צריכים להיות מהצד שמרוחק מהמצוק" מהצד, שמרוחק מהמצוק. הבנתם? יענו להיות קרובים לגדה! נכון, הבנאדם התבלבל, אבל יש אנשים לא חכמים כמיוחד כמו גיל קטרגי שיכולים להאמין לו. ואז יהיה בכלל לא נעים. או שכן, תלוי את מי שואלים...
בהמשך המסלול הגענו לעוד צוק. זה לא היה ממש צוק, יותר ירידה מאוד תלולה עם סלעים שפיציים שאין לך ממש סיכוי להנצל ממנה. אנחנו הולכים, ועוברים בשביל עפר. נופר הייתה מלפני, והגענו לחלק חולי במיוחד בשביל. בזוית העיין קלטתי את נופר מחליקה, והרמתי אותה מהתיק. אני, תומר, הצלתי את נופר! הצלתי אותה מהתגלגלות בשפיל, מעיכת איברים, ופינוי בכלי טייס מאויש.
טרגדיה נמנעה בעירוני ב'! אסון נמנע. אני, תומר החזק והשרירי שנמנע לכתוב פה את שם משפחתו פן יחפשו אותו בגוגל, הוא גיבור אלוהי וצנוע!
בהמשך הגענו למעין בריכה שאף אחד לא ממש נכנס אליה וטבלתי בה את הרגליים, אכלנו, והמשכנו ללכת.
סיפרנו מלא בדיחות כדוגמת:
"אמא של שגית מורחת קטשופ על סלעים"
או "אמא שלך שרי מקפצת על תמרורים"
או "אמא של עידן מלקקת שיחים" ( כמובן שקיבלתי כאפה)
סיימנו את המסלול, וחיש מהר עלינו לאטובוסים ועצרנו לשירותים. ואני שואל, לא יכלו להודיע לי קודם? דקה לפני זה, חירבנתי בין השיחים של נחל צין. אוי הבושה, הבושה. בדרך חזרה עצרנו במקדונלדס, כל השכבה דחפה בתורים כמו פרות גוססות, והזמתי אוכל ל5 ילדים.
עלינו בחזרה לאוטבוס, ונסענו, ונסענו, והגענו למודיעין.
וכאן נגמר סיפורנו.
בקיצור, היה טיול ממש טוב. נהנתי, קצת סבלתי, אבל בעיקר היה כיף!
בברכת י'6 סקסים אש
או דגן דיגן דגדגן בגן
תומר
D: