יש לי כבר שני המשכים שונים לחלוטין שכתבתי ל'הוא ישב בשדה'. שניהם מתפתחים לכיוונים שונים, העלילה שונה, ואפילו הסגנון טיפה שונה. אני עדיין צריכה להקליד אותם במחשב. ייתכן שתוכלו לקרוא אותם בקרוב. נקווה.

בכל מקרה, התחלתי לכתוב סיפור חדש. השם הזמני שלו: 'עדיין נושמת בקצב המפתחות הנופלים'. אל תשאלו. זה הסיפור היחיד שכתבתי אי פעם שהתחלתי לכתוב, הפסקתי, המשכתי למחרת, הפסקתי שוב, ולמחרת שוב הפסקתי. בדרך כלל אני לא ממשיכה לכתוב סיפורים שלי מהנקודה שבה הפסקתי, כי אני תמיד כותבת בכתיבה כמעט לגמרי סוריאליסטית. תמיד כתבתי ככה, גם לפני שידעתי מה זה כתיבה סוריאליסטית. אני מניחה שבקרוב אני אפרסם פה את הסיפור הזה. עד אז, ביי ביי.

*לקסיוס- הפוסט עם העצות השונות לפתרון משברי כתיבה יפורסם בקרוב. ממש בקרוב. מבטיחה.

** ועוד משהו- עשיתי רשימה חדשה שכוללת את התמונות השונות שעיצבו לי בשביל הכותרת. תודה לכל המעצבות. אוהבת אתכן ^_^

כן, אני מעדכנת. וואו.

בכל מקרה, כתבתי המשך קצרצר ל'הוא ישב בשדה'. זה בערך עוד שני עמודים, ורק חבל שקצת יותר מחצי מזה לא מוצא חן בעיניי. לפחות את ההתחלה של ההמשך אני אוהבת. וכמובן, זה נכתב בשיעור היסטוריה. שיעורים משעממים מאוד עוזרים לכתיבה שלי. כשיהיה לי זמן, קצת יותר זמן מעכשיו, אני אכתוב את ההמשך במחשב ותוכלו לקרוא אותו. זה כנראה יהיה בחופש. שיהיה.