זו באמת תקופה שאני מעדיפה לשכוח. עוד שבעה ימים אני אחגוג ארבע עשר חורפים. אני מקווה שמישהו זוכר בכלל..
אני כל כך מקווה שנעבור עיר, אני לא יכולה לסבול את עצמי ואת מי שעשיתי מעצמי בזמן האחרון.
רציתי להעלות לפה משהו מצחיק, משהו אופטימי, אבל עצרתי את עצמי לפני שזה יהפך להיות צבוע, כמו בערך כל הבלוג האמיתי הקודם שלי. מספיק להיות צבועה. נמאס לי להיות כזאת כבר. טוב, ככה זה כשאין עם מי להיות אמיתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
