|
| 11/2007
כן
אז זאת אני. ואני מודעת לזה שאני מפגרת וטיפשה ורעה. רעה מאוד
כי אני יודעת שמה שעשיתי הוא דבר רע וכבר 4 שנים אני חושבת על זה כל יום, ובכל לילה לפני שאני נרדמת אני חושבת על זה ומצטערת שעשיתי את זה, אבל מה לעשות, כזו אני, אחת שהולך לה טוב אבל היא חייבת לקלקל.
תמיד הייתי כזו, מ פ ג ר ת .
נמאס לי מזה כבר, שמישהו ישחרר אותי כבר מההרגשה הדוחה הזו! אני לא יכולה עם זה כבר, לא יכולה לחשוב על זה שפגעתי בבן אדם ושהצלקת הזו שהשארתי תישאר אצלו כל החיים, וכל זה רק באשמתי.
אנשים עושים את זה כל יום וחיים עם זה אחר כך, לא אכפת להם, הם מצפצפים, אבל אני פשוט לא יכולה עם זה כבר, פשוט לא יכולה.
לראות אותה כל יום, ולרצות כל כך להגיד לה מה שעשיתי, אבל אני מפחדת שכולם ידעו ושכולם יכעסו עליי שאני פשוט לא מסוגלת. הלוואי שהיה לי אומץ.. הלוואי.
לילה טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
