טוב לי.

רגע.טוב לי?

זוגיות חדשה :)

החלום על זה שכולאים אותי חוזר על עצמו פעם אחר פעם.

אני זוכרת שוקר חשמלי והמון בכי.

ועכשיו למציאות? ההורים שוב שותים,בקבוק אחרי בקבוק.

אולי כדי לשכוח את הסבל שאני גורמת להם ואולי כי הם כבר מכורים,אני חושבת שזה שניהם.

אני חייה בתוך בולמוס ענקי,בניסיון לשרוד.

אתמול עברתי סוף סוף לפרוזאק 40 מ''ג,ולקחתי יותר מידי טיפות הרגעה וכדורים משכחי כאבי זה גרם לשינה  של כול היום.

ואחרי השינה וכול הכדורים שלקחתי החלטתי להכניס לגופי גם קצת אלכוהול כדי לברוח קצת מהמציאות העגומה,אז שתיתי בקבוק בירה,ועוד קצת,

ושוט וודקה,ועוד אחד,ועוד אחד.....

ותהיתי לעצמי איך אני מסוגלת להאשים את ההורים שלי בזה שהם שותים בקביעות עם גם אני אוהבת את הבריחה הזאת בדיוק כמוהם.

ועכשיו אני שוקעת בתוך המחשבות שלי,ומנסה להוציא את המספר שראיתי הבוקר על המשקל  מראשי.

מנסה שלא ללכת ולהקיא הכול,אבל כולכך רוצה,רוצה את הריקנות המוכרת בבטן,

רוצה את הרגשת השחרור,רוצה את ההרגשה שאני פשוט מקיאה הכול ממני,פשוט הכול.

רוצה כולכך אבל יודעת שאסור,יודעת שלא הקאתי כבר 4 ימים ואני חייבת שלא להשבר.

אסור נכון? ואולי רק עוד פעם? פעם אחרונה...