עוד סיפור אחד ודי

הייי : ]

כמו שאתם רואים , החלפתי עיצוב .

עבדתי עליו מאוד קשה .

אשמח לשמוע מה דעתכם .

אז החלטתי לעשות ספיישל ענקי .

נתחיל עם פרק 9 ונעבור לדברים אחרים .

3>

מהפרקים הקודמים-

לא היה לי כוח בכלל, אבל בכל זאת המשכתי. הכנו קישוטים וברכות. כל אחת עשתה משהו אחר. זה היה ממש יפה. השקענו מכל הלב שלנו. היה נורא מאוחר בלילה, נשכבתי על הספה לרגע ונרדמתי. כשפתחתי את העיינים כבר לא הייתי על הספה. הייתי בתוך מכונית! נבהלתי לגמרי. ג'יפ גדול כזה שלא הכרתי.

"אמא!!!! תוציאו אותי מפה!!!!" צעקתי.......

הפרק הזה-

"מה זה? מה קורה פה?" פשוט השתגעתי. לא ידעתי מה לעשות. מסביב היו אנשים מוזרים. לבושים בבגדים מוזרים בתוך ג'יפ ענקי!

"תפתחו! תפתחו!" נלחצתי.

"תרגעי נעמה, זאת אמא" אמא הסתכלה עליי. לא זיהיתי אותה בהתחלה כי היא הייתה לבושה בכובע רחב שוליים, בגדים נופלים כאלה, פשוטים. אבא גם היה לבוש מוזר. היו לו משקפיי שמש שאיתם הוא היה נראה כמו איזה ערס.

"לאן נוסעים ושל מי הג'יפ הזה?"

"הג'יפ הזה של דוד משה" אמרה לי אמא.

"ולאן נוסעים?" שאלתי שוב.

"זאת הפתעה"

"הפתעה?"

"כן נעמה"

"לכבוד מה?"

"סתם רצינו להפתיע אותך" אמא אמרה וחייכה.

"כמעט עשיתם לי התקף לב"

"מצטערים" הם אמרו.

"אני לא מבינה, לכמה זמן נוסעים?" שאלתי.

"ארבעה ימים"

"וואיי! מה סתם ככה החלטתם שקמים בבוקר והולכים?"

"לא מה פתאום, זה היה הכל מתוכנן" אבא אמר.

"כמה זמן כבר תכננתם את זה?"

"לא הרבה" אמא אמרה.

"רגע, מה עם אביב? היא לא באה"

"היא כבר שם"

"היא כבר שם?!" שאלתי בתדהמה "איך? ראיתי אותה אתמול בלילה.

"זאת הייתה הכפילה שלה" אבא התבדח.

"זה לא מצחיק אבא, אבל באמת איך?"

"היא נסעה היום בבוקר" אמא אמרה.

"לפנינו?" שאלתי.

"כן"

"טוב אני יכולה להמשיך לישון עכשיו?"

"כן" הם אמרו ונרדמתי.

זה היה כל כך מפחיד. חשבתי שאני הולכת למות כשראיתי את הג'יפ ואת ההורים שלי שהיו לבושים מוזר כל כך. ישנתי טוב. מאוד טוב. קמתי, פתחתי את עייני והתמתחתי. התקרבתי לחלון ופשוט נדהמתי למראה עניי!

"מה זה?!?!" צעקתי! "אילת!!" שמחתי. פתחתי את הדלת במהרה ואמא עמדה ליד הג'יפ.

"תודה, תודה, תודה!"  חיבקתי אותה.

"אין בעד מה" אמא אמרה.

"איפה אבא?" שאלתי

"בתוך המלון"

"איזה מלון?" חייכתי.

"את לא מכירה, אבל מקום נחמד"

"אה, אוקיי" הלכנו לעבר המלון. המקום היה מקסים. היה שם דשא, פרחים. ראו מבפנים את הבריכות ואת הבניינים שבהם יש את החדרים. בניינים גבוהים ויפים. כמה ששמחתי באותו הרגע.

"אמא?"

"כן נעמה" היא ענתה.

"למה אביב לא נסעה איתנו בבוקר?"

"היא נסעה עם הכיתה שלה"

"למלון?"

"לא, לטיול"

"גם ארבעה ימים?" שאלתי.

"לא, אצלה זה שלושה" אמא ענתה.

הטלפון של אמא שלי צלצל.

"הלו?" אמא ענתה.

".............." לא שמעתי מי זה היה.

"טוב אנחנו באים, ביי"

"זה היה אבא?" ניחשתי.

"כן, בואי עולים לחדר שלנו" אמא אמרה. הלכנו ביחד ועלינו במעלית. היו המון קומות יחסית. כל פעם שעלתה קומה יותר ציפיתי. עוד קומה ועוד קומה עד שהגיעה הקומה האחרונה. כנראה הקומה שלנו. לא היו בה הרבה חדרים. אבא פתח את הדלת ובאותו רגע הייתי מאושרת.

"יווווו איזה יופי!" שמחתי. בתוך החדר הענק היו שני חדרים גדולים. אחד שלי ואחד של ההורים. האמבטיה הייתה מדהימה- ג'קוזי, מראה ענקית. מה שאני הכי הכי אוהבת.

"זה פשוט מדהים" אמרתי לאמא שנכנסתי לחדר שלי. טלוויזיה, מגזיני אופנה, מיטה מושלמת. הכל בכלל היה מושלם. לא הבנתי מאיפה כל זה.

"איך השגתם את החדר הזה?" שאלתי את אבא.

"זכינו בלוטו" הוא ענה.......