לפני הפרק רציתי להגיד שהפרקים לא באים מהר מכיוון שיש חוסר בתגובות וזה גורר לחוסר חשק לכתוב :\

פרק 18

טוב עכשיו שאני לא עם בן , אני צריכה להחליט.
כפיר או ליאל ,
רגע,אני , אני דו מינית . אני לא חייבת להחליט .
אני יכולה לנהל עם שניהם קשר בסתר...
או שבעצם , אני צריכה  לבחור ?
אוףף אני לא יכולה יותר המחשבות האלה משגעות אותי
אני חייבת להירגע קצת .
נשכבתי במיטה על הצד ונרדמתי ...

- - -

אוריאן הלכה אל עבר הפארק שבו היא הייתה נרגעת כל הזמן
ונשכבה על הדשא הרטוב מביטה בשמיים הכחולים .
"למה תמיד לי קוראים הדברים האלה ? " מלמלה בשקט לעצמה
" הלוואי... הלוואי ש.. שאני ישן ולא יתעורר , נמאס לי כבר מהחיים האלה "
מאז שהיא ורון נפרדו היא מרגישה כל כך לבד ,
כל כך כאילו לאף אחד לא אכפת ממנה, כאילו אם היא תמות היא תעשה טובה לאנשים .
מאז שהיא ויניב נפרדו היא מרגישה שלעולם לא תשיג בן שבאמת שווה אותה ,
מישהו שבאמת יגרום לה להרגיש מה שהרגישה לרון .
לפעמים היא כל כך רצתה מישהו לידה שרק יחבק ויגיד מילה טובה ,
אבל אוריאן לא נוהגת לבכות ולפתוח את רגשותיה בפני אנשים , היא סגורה עם עצמה .
היא שמה את הפלאפון על שקט והחלה לבכות .

- - -

"ובכן , מדוע ברצונך להרשם למקיפנו ? " שאלה היועצת את רון בחדרה
" שמעתי שזה מקום טוב, השנה אני החלטתי להשקיע " אמר בפזיזות .
"אוקי.יש איזושהיא מגמה שבה תרצה להשתייך ? "
רון ניסה להיזכר באיזה מגמה אוריאן תמיד רצתה להיות
וענה " אה כן , במגמת מחול  " הוא אמר והמורה הביטה בו במבט ישיר ואז שאלה
המזכירה :" אתה רוקד ?" רון שהרגיש נבוך מיהר לענות
" לא אבל זה בא ביחד עם מגמת כדורגל לא ? כאילו הבנות מחול הבנים כדורגל ?  "
"בסדר ,דקה אני יבדוק משהו " אמרה ולחצה על עכבר המחשב כמה פעמים ולאחר כמה
דקות הוסיפה . " אני מצטערת אין שם מקום , יש לי מקום בכיתת תאטרון אם תרצה או תקשורת "
"טוב אז תאטרון " אמר בייאוש .
" מחר אתה בא לבית הספר ואתה משובץ לכיתה י'3 "
"טוב , תודה " הוא חייך וקם מכיסאו ברוגע וסגר אחריה את הדלת לאחר שיצא מחדרה .
"ישש " הוא מלמל לעצמו ועשה תנועת ניצחון עם היד !

- - -

"ידעתי שאת כאן " נשמע קולה של אורית
"מה את רוצה ?  " אוריאן שאלה ללא חשק וקמה מתנוחת שכיבה לישיבה
"רציתי לבקש ממך , שלא תגידי לאבא ... " היא אמרה והתיישבה לידה
בסך הכל מעידה קטנה , תוותרי לי " היא הוסיפה בנעימות וברוגע
"תגידי לי את שומעת את עצמך ?! נראלך שאני ישתוק על זה ? " אוריאן השיבה והרימה את קולה
"אוריאן תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב " הפעם הנימה שלה הייתה הרבה יותר עצבנית .
"ואם לא בא לי ? מה תעשי , תלכי להוציא את העצבים שלך עליי עם עוד גבר? " היא אמרה בקול כדי שכולם ישמעו
אורית סטרה לה ואמרה " אם את רוצה להרוס משפחה , הנה לך ! לכי תגידי לי "
היא אמרה בעצבנות והלכה במהירות אל עבר מכוניתה .

- - -

"טווו .. טוווו... טווו , הגעתם לתא הקולי של ... "
"כוסאאמאמק היא והתא הקולי שלה " רטן רונן וזרק את הטלפון על הקיר .
" למה את לא עונה לי ? למה ? "
רונן רצה להתקשר אליה , לבקש סליחה על התנהגותו הלא הולמת היום ,
שוב הוא הקשיב לעצת מושיקו ושוב טעה .
איך הוא יכל לבקש ממנו להתעלם מאוריאן , הרי זה כל כך קשה להתעלם ממישהו
שאוהבים , זה כל כך קשה שמי שאתה אוהב יושבת מרחק נגיעה ממך ואתה מביט בה בסתר ,
מחפש את המבט שלה , זה כל כך קשה לראות אותה בבוקר ולהריח את הריח שלה ולא להתייחס ,
זה כל כך קשה לראות אותה צוחקת עם בנים אחרים ולא מעיפה ולו חצי מבט , זה באמת קשה.

- - -

אוריאן קמה מהדשא וניגבה את פניה, ממשיכה לחשוב .
היא הסתכלה על צג הפלאפון , 5 שיחות שלא נענו מרונן ,

'מוזר שהוא התקשר , כל היום הוא מתעלם ממני עכשיו הוא מתקשר ? שילך לחפש תחברים שלו '

היא הכניסה את הפאלפון לכיסה והחליטה ללכת לשובל הביתה
מנסה לשכוח את התמונה שראתה היום בחדרה של אמה התמונה

 נחרטה לה בתוך הראש , לא מצליחה להוציא אותה .

- - -

פקחתי את עיניי - השעה 17:00 קמתי ממטתי ולהפתעתי גיליתי
 את אוריאן יושבת ומתנדנת על כיסא המחשב שלי עם מבט תקוע על נקודה בקיר .
שובל : " למה לא הערת אותי ? "
אוריאן : " לא רציתי להפריע לך לישון "
שובל : " מה קרה ?"
אוריאן הפעם נתנה לעצמה להתפרץ , היא לא יכלה לשמור את זה עוד
היא החלה לבכות וחיבקה את שובל .
אוריאן  : " זאת .. זא ... זאת אמא שלי " אמרה בבכי
שובל : " מה , מה היא עשתה ?"
אוריאן : " היא.. היא .. תפסתי אותה .. היו...ם במיטה עם גבר "
שובל : " מה. .? אמא שלך ? " אמרתי בפליאה

- - -

כפיר התנתק מהאיסיקיו והתחבר כל שתי דקות
רק כדי לבדוק עם שובל מחוברת , הוא כל כך רצה לדבר איתה
והוא חשב שהריב שלהם הוא כזה טיפשי .
הוא לא ידע איך לבקש ממנה סליחה על התנהגותו
כי כפיר לעולם לא ביקש סליחה מאף אדם , הוא טוען של מוריד מערכו .
הוא כבר היה חסר סבלנות לדבר איתה והחליט לחייג אלייה .

- - -

אוריאן : " והקטע הוא , שהיא עוד נתנה לי סטירה אחרי זה .
כאילו  היא צריכה לכעוס עלי ! " היא אמרה הפעם ללא דמעות
שובל : " ואי מתוקה שלי, כל מה שעובר עלייך עכשיו . אני כל כך מצטערת בשבילך
אני מרגישה כאילו כואב גם לי אני ... " לא הספקתי להמשיך תמשפט
וצלצול הפלאפון שלי השתמע .
הסתכלתי על צג הפלאפון וראיתי " כפיר " .
שובל : " זה כפיר " אמרתי לאוריאן
אוריאן :" תעני "
שובל : " לא , אני לא יענה אחרי איך שהוא דיבר אליי ממש לא בא לי לענות לו "
 אמרתי והנחתי את הטלפון על השולחן בחזרה.

- בוקר למחורת -

התיישבתי עם אוריאן בקפטריה של בית הספר ובביקשתי ממנה לקנות לשתינו שוקו
כי כפיר עומד בקופה ולא בא לי לראות אותו .
התיישבנו באחד השולחנות והתחלנו לדבר ...
שובל  : " תגידי , מתי אבא שלך חוזר ? "
אוריאן : " מחרתיים "
שובל :" ואת מתכוונת להגיד לו , את יודעת ... על אמא שלך ? "
אוריאן : " לא יודעת , כי את האמת. אני לא רוצה להרוס את המשפחה
לא רוצה לגרום לגירושים של הוריי וסבל לאחים שלי , אני לא יודעת אם אני יכולה "
שובל : " צודקת " אמרתי והבטתי לצדדים ,
אוריאן : " את רואה מה שאני רואה ? " אמרה בהתפעלות
עקבתי עם עיניי לאן שהצביעה
שובל : " לא נכווווון ! "