כן אני יודעת שאחרי הרבה זמן - בגלל חוסר תגובות :\

פרק 20

אוריאן נכנסה פנימה לכיתתה של שובל והתיישבה לידה .
אוריאן : " ראית את זה " אמרה והביטה על פתח הכיתה
שובל: " כן , מסכן .. "
אוריאן: " מה מסכן מה ? להזכיר לך שמצאתי אותו עם הזונה הזאת בבית שלו "
שובל: " בסדר, אבל הוא ממנה הוא מחפש רק את הגוף , אותך הוא אוהב , חוץ מזה
שהוא חשב שהוא איבד אותך לגמרי "
אוריאן : " זה לא משנה בכלל , שיחכה לפחות שבוע... יומיים שובל ? יומיים ! הוא לא יכל לחכות ? "
שובל : " לא יודעת " אמרתי ולאחר כמה שניות הוספתי " את עוד אוהבת אותו? "
אוריאן : " בטח שאני אוהבת אותו " היא אמרה ונאנחה
שובל : " נוו אז תנסי להציל את הקשר "
אוריאן : " זה לא כל כך פשוט  , ואת יודעת את זה "
שובל : " למה לא ? "
אוריאן : "עזבי את זה שהוא היה איתה בסדר? א-ב-א שלי , אבא שלי ! "אמרה והדגישה את המילה אבא .
שובל : " שמעי , בכל בן אדם יש משהו שיגרום לו להתרכך , את צריכה למצוא את הדבר הזה באבא שלך "
אוריאן : "לא יודעת " אמרה ולאחר מכן הוסיפה "טוב עברי נושא "

- - -

כפיר :" תראה , תראה איזה יפה היא " אמר לחברו דניאל והסתכל בשובל שעברה מולו , בלי להביט בו בכלל .
כפיר : "אני לא יודע מה לעשות איתה , נשבע לך . "
דניאל : " לך אליה, תביא לה פרח .. תנשק אותה במצח ותגיד לה שהיא חשובה לך "
כפיר :" פשש , ממתי נהיית רומנטי "
דניאל : " נהייתי "
כפיר :" אז מה אתה אומר, נלך אליה?  " אמר והמשיך להסתכל על שובל שישבה עם אוריאן כמה מטרים לידו .

- - -

שירז : " תראי , תראי איך הוא מסתכל עליה " אמרה והביטה בכפיר מסתכל על שובל
שירז: " אני נשבעת לך , אני לא יודעת מה אני יעשה לה בסוף "
מאי :" תגידי , לא נמאס לך כל הזמן לסלק את הבנות שיש מסביבו ,
הייתם ביחד וזהו . תתגברי עליו , כמו שהוא התגבר עלייך "
שירז : " מה את מזבלת לי במוח , להזכיר לך אני גמרתי את הקשר איתו "
מאי : " בגלל שגילית שהוא לא אהב אותך ולא יאהב אותך , בעוד שאת ממשיכה לאהוב אותו ולאכול את עצמך על כל בת
שהוא מסתכל עליה "
שירז : " התחלת לפתוח תפה אהה ? " היא אמרה ולגמה מהקולה הקרה שלה .
מאי : " אני בסך הכל אומרת את האמת , את רוצה שאני ישקר לך ? "
שירז : " אל תזאגי, היא עוד תקבל את מה שמגיע לה  "

- - -

אוריאן : " בקיצור , תשמעי איזה מורה חצו... " היא אמרה ולא סיימה את המשפט כי כפיר שבא אלינו קטע אותה
כפיר: " שובל ?  "
שובל : " אהה ?"
כפיר :" את יכולה לבוא איתי שניה לצד ? "
שובל : " מה קרה , נזכרת בי פתאום  ? "
כפיר :" שובל זה לא לכאן , את יכולה לבוא ? "
שובל :" תחכה לי בדשא , 5 דקות אני שם  " אמרתי והבטתי בו הולך לכיוון הדשא

שובל: " מה הוא רוצה עכשיו , הוא יכל לא לדבר איתי שבוע , אבל שעכשיו הוא רוצה לדבר איתי
אני צריכה להסכים לו ? "
אוריאן:"תלכי , תשמעי מה יש לו להגיד .. אולי זה משהו חשוב "
שובל:"את חושבת ? " שאלתי בהיסוס
אוריאן:"אני בטוחה " היא אמרה בביטחון

- - -

בן התיישב בחדרו ושיחק עם הפלאפון, הוא לא רצה ללכת לבית ספר .
הוא חייג את מספרה של שובל מחסוי וחיכה שתענה ..
שובל: " הלו " אמרה והוא שתק
ולאחר כמה שנייות שוב " הלו? "
בן: " אני אוהב אותך " הוא ענה במהירות וניתק

- - -

אוריאן : " מי זה ? " אמרה והסתכלה על הפלאפון שלי
שובל : " לא יודעת , הוא אמר משהו מהר וניתק , לא הבנתי ממש " אמרתי והכנסתי את הפלאפון לכיסי .
שובל : " טוב , כפיר מחכה לי אני זזה " נשקתי לה בלחי והלכתי לכיוון הדשא .

- - -

"חיכיתי לך " אמר כפיר בקול מתוק ברגע שראה את שובל
שובל : " מה רצית כפיר , אין לי את כל היום " אמרתי בזירוז
כפיר : " שבי , למה את כל כך כבדה ? "
שובל: "מה את כל כך כבדה כפיר ? מה את כל כך כבדה ? " אמרתי וחזרתי על המשפט
כפיר: " כן , מה יש לך "
שובל :" להזכיר לך , אתה זה שלא דיברת איתי , אתה זה שענית לי בקרירות שהתקשרתי אליך
או ניסיתי לדבר איתך , התנהגת כאילו אתה לא מכיר אותי " אמרתי ועמדתי מולו במרחק נגיעה
כפיר :" שש..כמה את מדברת " אמר מתקרב אליי וחוסם את פי עם אצבעותיו , עצמתי את עיניי
ונתתי לעצמי להיסחף איתו לנשיקה ארוכה..

- - -

ליאל : " אני לא מאמינה " אמרה מסתכלת מהצד על שובל וכפיר מתנשקים ,
הביטה בהם כמה שניות והלכה בחזרה לקיוסק עצבנית .

- - -

שובל: " דיי כפיר "
כפיר :" מה דיי ? שובל ? "
שובל : " מה ? "
כפיר :" את רוצה שאני יעזוב אותך ? "
שובל: " כן  " אמרתי בהיסוס
כפיר :" אני רוצה שתגידי לי שאת לא הרגשת מה שאני הרגשתי עכשיו " אמר מביט בי במבט עמוק , לא יכולתי להשיב לו על זה ,
הייתי מהופנטת ממנו , מהופנטת מהמבט שלו .
כפיר: " את רואה " אמר מתקרב אליי ומנשק אותי שוב
שובל : " דיי תפסיק, אני צריכה ללכת " הסטתי את הראש והלכתי משם .

- - -

צלצול סיום היום נשמע ואוריאן הגיעה בהסעות לביתה ,
יודעת ששוב תצטרך לראות את פניה של אמה , פנים של בוגדת .
היא ישבה בשולחן והורידה את התיק מכתפייה.
אמא : " שלום מתוקה , הכנתי לך ספגטי מוקרם כמו שאת אוהבת "
אוריאן: " לא מעוניינת באוכל שלך , תתני אותו לגבר שהיה פה אתמול " היא השיבה
וכתגובה לכך אמה התיישבה לידה .
אמא:" דיברנו על זה כבר לא?  זהו דיי, מעידה אחת וזה נגמר , אני מבטיחה לך . "
אוריאן : " מה , מה תעני לי רק מה חסר לך באבא שהלכת עם גבר אחר ? מה הוא לא מספק אותך ? הוא לא מספיק יפה בשבילך ? אני לא מבינה " היא אמרה לא מבינה
אמא : " אוריאני , יש דברים שאת לא יודעת , דברים שתדעי שתגיעי לגיל שלי . אני רק מבקשת ממך שלא תספרי לו "
אוריאן: " אני לא יספר לו , את תספרי לו " היא אמרה בביטחון
אמא : " למה את מתעקשת לפרק את המשפחה ? "
אוריאן : " למה את גורמת לי להתעקש ? עם לא היית עושה את ה'מעידה ' הזאת , כל זה לא היה קורה "
אמא : " אוריאן אני מבקשת ממך , שלא תגידי לו "
אוריאן : " לא יודעת אני צריכה לחשוב על זה " היא אמרה וקמה מהכיסא
אוריאן:  "אני בחדר " אמרה והלכה לחדרה
אמא : " אבל האוכל..."צעקה אחריה ולאחר מכן הורידה את קולה " לא חשוב "

- - -

ירדתי מההסעה של האוטבוס שלי , מתקדמת לכיוון הבית ונעצרת בפארק של אליאב
פארק שקרו בו כל-כך הרבה דברים , כל כך הרבה רגשות היו פה .
'אני זוכרת , שאני ובן רק הכרנו היינו יושבים כאן בפארק , וצוחקים ומדברים
ככה כל יום במשך חודשים , עד שיום אחד הוא סיפר לי שהוא אוהב אותי ,
אני זוכרת את הנשיקה הראשונה שלנו גם , שהוא שם את השיר שלנו ברקע והסתכל לי
עמוק בעיניים ואז התקרב אליי לאט לאט ... '
" טוב אני חייבת להמשיך " ניערתי את עצמי מהמחשבות והמשכתי ללכת .

- - -

 - 7:00  בוקר למחרת -
שמרית (אמא של רונן ) : "רונני , אתה הולך היום לבית ספר ? "
רונן פקח את עינייו והתמתח ולאחר כמה שניות והבין שאין דרך להתחמק מאוריאן ואז השיב : " כן אמא "
שמרית : " אז קום , תתארגן כבר שבע "

- - -

אוריאן קמה לבית ספר והתחילה להתארגן ,
חושבת על זה שאביה צריך לבוא היום ולא יודעת אם לספר לו או לא .
מצד אחד , בגידה זה דבר נורא והיא מרגישה חייבת לספר ,
מצד שני , היא לא רוצה להפיל על עצמה פירוק משפחה..
' ניראה לי שאני לא יגיד , היא אמרה שזה לא יקרה שוב וכל אחד טועה
היא בטח למדה מהטעות שלה ' אמרה והתקדמה לכיוון חדרה של אמה
כדי לספר את זה אך שמעה אותה מדברת בטלפון ועמדה
מעבר לדלת כדי להקשיב מה היא מדברת ...
אורית : " כן ,כן .. היא לא תגיד כלום "
אורית : " אני לא בטוחה שפה בבית זה יהיה רעיון טוב , אולי ניפגש אצלך ? פשוט בעלי צריך להגיע היום
ואני לא רוצה שיראה אותי "
אוריאן הלכה כמה צעדים אחורה , לא רוצה לשמוע עוד , לא רוצה להיגעל עוד .