לא היה לי איך לעדכן
במילא כמעט ולא מגיבים :\ אני מקווה שפה יגיבו
פרק 7
הסתנוורנו ושמנו יד על העין
שמענו מישהו צועק :
" זאת היא? "
ואז קול שנשמע מוכר : " כן , סוף סוף מצאנו אותה "
זה היה אבא שלי , מה הוא הזמין משטרה ? ? ?
אני : " אבא ? "
משה : " שובל סוף סוף מצאנו אותך את והשטויות שלך תפסיקי כבר עם זה ...
טוב נדבר כבר בבית "
כפיר לא הבין מה קורה שם הוא עשה לי סימן עם היד של ביי חייכתי אליו והוא הלך ...
משה חייג לאשתו :
משה: " הלו ? "
חנה :" נו מצאתם אותה ? "
משה : " כן כן היא איתנו תכף נבוא הבית "
חנה : "אוקי "
אבא שלי חיבק אותי ואמר לי שאני לא יעשה לו את זה
שוב ושהוא נכנס ללחץ מזה ...
קצת הרגשתי ייסורי מצפון בגלל זה
הלכנו לבית עם המשטרה ואמא שלי ישר התחילה עם הצעקות שלה
אמא : " בגיל כזה מסתובבים בחורשות בלילה ?
במקום לעזור לאמא שלך לנקות תבית את בורחת ממנו ,
מפלצתת גידלתי לא בן אדם מפלצת "
אני : " נוו אמא " אמרתי והדמעות התחילו לצאת
אמא : " שום אמא את לא יוצאת מהבית עד הודעה חדשה "
התחלתי לבכות האיש משטרה אמר לי
שהוא רוצה לדבר איתי בצד על זה ...
אני :" מה אתה רוצה ? "
המשטרה: "שתספרי לי למה ברחת מהבית ומה היו המניעים שלך אנחנו נטפל בזה "
אני : " אני לא מדברת עם מלשינים "
המשטרה :" אנחנו רק רוצים לעזור לך "
אני :" לא צריכה את העזרה שלכם אני רוצה להיות לבד "
המשטרה :" איך שאת רוצה " הוא עשה פרצוף חמוץ והלך
שמעתי אותו ואת אבא שלי מדברים בסלון :
המשטרה :" משה אני חושב שבית הספר משפיע לה לרעה , גם שמענו
שבבית ספר הזה יש הרבה עבריינים היא יכולה להדרדר "
משה : " מה אתה אומר לי בעצם ? "
המשטרה :" שכדאי שתעבירו אותה מקיף "
משה: " אני ידבר איתה על זה ונחליט ביחד "
המשטרה : "טוב אנחנו שמחנו לעזור לכם ביי " הוא התחיל ללכת לכיוון הדלת
משה : " ביי "
ישר שהוא יצא מהדלת של הבית אבא נכנס לחדר שלי , כבר ידעתי מה הוא רוצה להגיד .
משה : " שובל ? "
אני : " מה ? "
משה :" אני מצטער על היום , לא היתי צריך להתנהג ככה "
אני :" טווב.. "
משה : " תקשיבי , אני חושב שצריך להעביר אותך מקיף "
אני :" אם זה מה שאתם רוצים אוקי , אבל בתנאי אחד :)" העלתי חצי חיוך
משה:" מה התנאי ? "
אני :" אני רוצה באשל הנשיא "
משה: " אבל שם זה רק פרוצקציות "
אני : " אחות של אמא מורה שם "
משה :" אני יבדוק, רק בשבילך :) " הוא אמר ונתן לי חיבוק
הוא יצא מהחדר , ניכנסתי לאיסי ורשמתי אווי :
פה ( :
אני עוברת לאשל הנשיא ,
כפיר תדבר איתי מאמי ....
עם הפלא
ראייתי שאוריאן קוראת לי תאווי
* * *
אוריאן : שובל ?
אני : חשבתי שאת לא רוצה לדבר איתי
אוריאן : עזבי את זה , זה היה מעצבים ....
אני : טוב |:
אוריאן: אז , את עוברת מקיף ?
אני : כן
אוריאן : למה ?
אני : בגלל כול הקטע עם שירן ומאור וברחתי מהבית ואת לא דיברת איתי , הכול כ"כ קשה לי
אוריאן : אני מצטערת : [
אני : זה בסדר
אוריאן : בא לך אולי לבוא אלי מחר ?
אני: נראה אם אמא שלי תיתן לי לצאת :)
ניזכרתי שכפיר השאיר לי את האיסי שלו אז ניכנסתי אליו
הוא היה מחובר ושלחתי לו הודעה
* * *
אני : כפיר ?
כפיר : מי זה ?
אני : שובל , כבר שכחת אותי ?
כפיר : מה פתאום נשמה ( :
אני : תשמע , מחר אני הולכת לראיון בבית ספר שלך (:
כפיר : וואלה
אני : בעזרת השם מאמי
כפיר: אז מה , מתי רואים אותך ?
אני : לא יודעת מאמי איפה אתה גר?
כפיר : בבנינים הסגולים איפה שהפארק של אליאב
אני : אה זה ליד הבית ספר ?
כפיר : כן בערך
אני: טוב מאמי
- - -
אוריאן היתה שמחה שהשלימה עם שובל והתקשרה ללירון לספר לה
אוריאן : " לירון ? "
לירון: " היי מקורה ? "
אוריאן : " בסדר שומעת ? "
לירון : " כן ? "
אוריאן: " השלמתי עם שובל , היא עוברת מקיף "
לירון : " את חושבת שגם אני צריכה להשלים איתה ? "
אוריאן : " כן כי בסך הכול קשה לה והיא צריכה אותנו לידה "
לירון : "טוב , ומהה ? היא עוברת מקיף?? "
אוריאן: "כן היא רשמה באווי ואמרה לי "
לירון: "בואי נעבור איתה "
אוריאן : " למה ? במילא שנה הבאה אנחנו עוברות לטכני "
לירון : " טוב אני זזתי לדבר איתה "
אוריאן: " ביי אחותי ( : "
אוריאן התקשרה לרון , היא בדקה שאף אחד לא מסתכל
רון : " הלו ? "
אוריאן: " רון ? "
רון : " מה יפה שלי ? "
אוריאן : " התגעגעתי אליך "
רון: " גם אני התגעגתעי אליך נשמה שלי " הוא הרגיש איך הפרפרים בבטן מציפים אותו
אוריאן : " בוא נצא היום בלילה "
רון : " בטח מאמי מתי שאת רוצה ? "
אוריאן : " שההורים שלי ירדמו אני יתקשר אלייך לצאת לפארק של אליאב "
רון : " טוב נשמה שלי "
היא לא שמה לב שאבא שלה מקשיב לכול השיחה .....