הרבה השתנה מאז שעזבת.

שאני אוכל לסמוך עליו בעיניים עצומות.

שאני לא ארגיש בחסרונות שלי כשאני אהיה איתו.

שיהיה לי טוב איתו.

שהוא תמיד יהיה שם.

שנאהב. שנבלה. שנתנשק.

ואיך זה שתמיד אני נופלת על הבנאדם הלא נכון?

נמאס לי.

נמאס לי לוותר מראש על האהבות שלי.

נמאס לי להיכשל בכל דבר שאני עושה.

נמאס לי לעזור לאחרים ולא לקבל כלום.

נמאס לי להיות חלשה ולוותר כל הזמן.

אני יודעת שהכל בידי, ואני מחליטה לאן אני הולכת עם זה.

אני פשוט לא יודעת לאן ללכת. ואיך להתקדם.

אני פשוט פחדנית.

אני לא מסוגלת להתמודד מול הבעיות שלי.

אני ממשיכה לסבול את עצמי איך שאני, כי אני לא רוצה לרדת עוד יותר.

מה אני עושה עם עצמי?

ואם היא רק הייתה כאן לעזור לי..

ספיר. 15. אזור מרכז.

צינית. כותבת סיפור. מודאגת מכל דבר שזז.

אוהבת ריאלטי למיניהם. לא סומכת [כמעט] על אף אחד.

אוהבת קניות. בעלת מסנג'ר. פחדנית. לא חכמה יותר מדי.

וקצת על קורות חיי שאתם בטח מתים לדעת |NOT| :

נולדתי בארה"ב. אחרי כמה חודשים חזרנו לארץ.

עברתי מספר דירות, והגעתי לישוב חביב.

ביליתי את שנותי בגן, עליתי לכיתה א', שרדתי את המורה בכיתה ה',

עברתי את משבר כיתה ז', עברתי בצפר אחרי ח', וכיום אני בכיתה ט', סובלת בשקט.

אבל נראה לי שהתקדמתי יותר מדי מהר. תעבירו אחורה לכיתה ז'.

שם לחברה הכי טובה שלי גילו גידול במוח...

אין לי יותר מדי מה להרחיב על זה, זה היה נורא. אני מעדיפה גם לא לכתוב על זה הרבה,

כי הדמעות עולות לאט לאט...

זהו. זאת אני.