אז החדשות הגדולות הן שעוד שבוע אני מתגייסת.ביום הבחירות.
למרות שכבר 4 שבועות התאריך ידוע לי,עם כל יום שעובר אני נהיית יותר ויותר לחוצה מזה.
באופן רשמי,כרגע יש לי שבוע חופש בין העבודה לצבא.
מה שאומר שאני כל יום בעיר אחרת,מבקרת משפחה וחברים,כאילו ביום שלישי הבא אני הולכת ולא חוזרת יותר.
החזקתי מעמד בעבודה עד הסוף,במשך 3 חודשים,להפתעתי הרבה.
ועכשיו,אני קצת בהלם מזה שאני מתגעגעת לכולם,למרות שעברו רק יומיים מאז שעזבתי.
הצבא קצת מפחיד אותי כרגע,כי אם משהו לא ימצא חן בעיניי,אין לי את האפשרות לקום ולעזוב.
אני חייבת לסיים את השנתיים שלי.
בגלל פחדים שכאלה,כדי שלא תהיה לי התמוטטות עצבים,אני צריכה לשכנע את עצמי שהכל יהיה בסדר,ושאני אסתדר שם בדיוק כמו שהסתדרתי במקומות אחרים,שלא היו ממש סימפטיים.
הבעיה הכי גדולה שלי היא אי-היכולת לציית.
לכן הודעתי לכולם שהם הולכים לבקר אותי הרבה בכלא הצבאי,כי אני הסיוט של כל מפקד.
ובכלל,הלוואי שכל המלחמה הזאת תיגמר כבר.
למה המדינה שלנו לא מגיבה? זה כל-כך מטומטם.
זה מה שחסר לי,להתגייס דווקא בזמנים כאלה.
לא שהזמנים בישראל הם אי-פעם טובים.
אז שיהיה לכולנו רק קצת שקט...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LiGa