וואי עברה שנה? אולי יותר? אין לי מושג...פעם אחרונה שרשמתי פה היה על מי? על העניין הזה עם הידיד והחברה לא? אככ כמה עברתי מאז...זה קצת ארוך אבל פשוט הבנתי שלא הכל שחור בחיים...החיים דווקא סבבה אנשים...שמתי לב ש90% מהפוסטים של כולם מדכאים...
החיים באמת לא מדכאים באמת שלא...פעם גם אני הייתי עם מצב רוח שחור 24 שעות ושנאתי את העולם, את עצמי...את כולם...
תאמינו לי שאין דבר כזה שאתם לא יכולים לעשות! אפילו אם הבחור שאתן אוהבות לא שם עליכם זה או שהוא ביישן ולא יודע איך לבטא את הרגשות שלו... אפילו שזה נראה לכם שהוא הכי ביטחון בעולם והכי כריזמתי...
או שבאמת הוא לא מתאים לכם...
שמעו לי אל תוותרו כל כך מהר על החלומות שלכם, האהבות, אל תקשיבו לאף אחד אלא רק לעצמכם!
ותתעודדו! חופש!...
וואי אני יספר בקצרה מה היה מאז? הם היו חברים, נפרדו, היא חזרה בתשובה, הוא השתנה בצורה דרסטית (טוב אולי לא כזה-שחצן נשאר שחצן) אני התקדמתי, התרחקתי, המשכתי בחיי
בצורה הכי טובה שיכולתי להמשיך=]
הנה שיר לסיום שמרגיע את לילות הקיץ החמים:
תמיד יחכו לך
ביצוע: לאה שבת
מילים ולחן: לאה שבת
הו ילד עבר זמן
נסעת לחפש רחוק מכאן
ואני מחכה לך
הו ילד שלי בעולם
ציפור אדם כמו כולם
מחפש את האופק
כל מטוס שטס בשמיים
כל כוכב מאיר בעיניים
מזכיר לי אותך
נחליאלי לפני הגשם
צרצרים בשעות הערב
תמיד יחכו לך
הו ילד כששקט
אני יושבת במרפסת לנגן
מנגינות געגוע
הו ילד תשתדל
להגיע לכאן מהר
ככה אני מבקשת בשקט
כל מטוס שטס בשמיים...
חייכו=]
גבי שלי אוהבת אותך הכי בעולם מואה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
