הפעם האחרונה שהייתי כאן היה לפני שטסתי וואו איזה מוזר זה לכתוב את זה
טסתי לקוריאה הגשמתי חלום הרבה עבר מאז ואם אני כאן אז יש סיבה לכך
חזרתי לארץ אחרי כמעט שלושה שבועות שם כולל פיספוס טיסה כנראה שקוריאה לא רצתה להיפטר ממני כל כך מהר 
האמת שלא רציתי לעזוב אבל הייתי חייבת לצערי
אחרי שחזרתי לא עברו שבועיים ונפרדנו וואו איזו הקלה זאת לכתוב את זה, הבנתי שמגיע לי יותר מהתפשרות ושקרים
להילחם על מה ומי שלא שווה? לנסות דרכים לבד להילחם לבד, לדבר לבד? לא מתאים לי והחברות כרגיל כולם: "טוב סוף סוף קיבלת שכל".
וכן קיבלתי שכל והבנתי שזה לא נצח ולא כואב לי וטוב לי...
כמו כולם קמה ומתפקדת עובדת ומתפקדת קוריאה באופק הקרוב רחוק אז עובדת ועובדת כדי להשלים את החסר לטיול היותר ענק
והיותר ארוך אבל עדיין לא משנה כמה אני מתפקדת וקמה כל בוקר הכל נראה חסר. מתאמצת בשביל עצמי והאנשים מסביבי
"להראות לכולם שאני בסדר ושהכול בסדר" וזה חצי נכון ולא בגלל הפרדה ההפך עברתי בחיים שלי כל כך הרבה שאני גאה להגיד שבמצב שאני נמצאת איתו טוב לי כל כך שהוא לא חסר לי.
ולא אני לא נואשת לבנזוג אבל כולנו היינו רוצים את החבר\ה הטוב\ה שיהיה ויקשיב, שיחבק שקשה.
אני לא מחפשת ממלא מקום במקומו ממש לא. אני חושבת שכן מגיע לי ולא רק לי ולכולנו את החבר הזה שיהיה שם בלי מילים שנוכל לדבר על כל בלי פחד, בלי שקרים בלי חששות הכי חופשי ופתוח זה מה שאני רוצה כי זה באמת מגיע לי אבל לפני זוגיות ולפני אהבה.. יש לי מטרה לעבור את המכשול שעומד בפניי ולהגיע לגשר המיוחל ועדיין להמשיך ללכת בשביל הישר למה שמחכה לי בדרך ומה שאני באמת רוצה גם אם יעמדו בפניי מכשולים אני יעבור אותם בגבורה גם אם יהיה קשה בדרך כי אני? לא מוותרת!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: