אני בבעייה. הנה פרק הסיום. הגעתי לתחתית החבית של האוסף הקטן. פינאלה, אבל לא גראנד פינאלה. ההיקף של הפרויקט האחרון היה חריג בגודלו, ולפחות בעיני עצמי נבנתה ציפיה לקטע הסיום המרשים. ואין לי. סתם נגמר. כמו לפעמים החיים. סליחה.
מה בפרק הסיום? עוד התפרקות. כבר לא בית ולא קלשון ולא כלום. פשוט אנשים מנצלים הזדמנות ומאלתרים פוזה והנה גם הם חלום אמריקאי לרגע. אחדות מהתמונות כאן הן עדיין אמריקן גותיק מאושר, אחרות בקושי, ולא מעטות - כבר לא. חצו את הגדר, יצאו בחוץ, והן כבר לא. חשוב לצפות בהן. אין כמו העבודות שמחוץ לגדר כדי לזהות בתוך הרצף את מיקומה של אותה גדר. בחנו והחליטו בעצמכם. מן הסתם, כל אחד יצייר לעצמו קו שונה. זה מה שעושה את הקו למעניין- עובדת היעדר קיומו אלא בראשם של הצופים.
מי הראשון שחשב שתמונה זאת או אחרת שייכת לנושא? האם המצולמים והצלם? מי שהעלה את התמונה לרשת? אני, האספן? אתם הצופים? האם זה משנה? ואיך היה נראה הפרק הזה אלמלא אלה שקדמו לו? הוא לא היה. והרי זאת משמעותה של תרבות - שכל כולה נדבך על נדבך, עומד על גבו של זה שקדם לו ובונה מבנה שראשו בשמיים.
הנה התמונות לפניכם, כמעט ללא מילה נוספת.
חלוצים בארץ ישראל. צולם בשנות ה-20, לפני שהוצג הציור של ווד.
התמונה הזאת נקראת Latin American Gothic
תם פרויקט אמריקן גותיק.
הפרק הקודם:
פרק 11
בבלוג זה
בכל הבלוגים
