כל הדברים גדולים כקטנים

רב בני האדם שאינם חובבי חתולים יתייחסו לחתול שיקרה בדרכם כחתולה. נקבה. כלב לעומת זאת יהיה תמיד זכר. רק אוהבי חתולים וכלבים יגלו קרבה מספקת כדי להעניק משמעות למינה של החיה. עבורם, קיימים החתול והחתולה, כמו הכלב והכלבה, כישויות נפרדות ועומדות בפני עצמן. רב בעלי החיים נצפים כישות קיומית חסרת מין. המין של החיה יגזר מן השפה. כמובן, לחיות בהן ההבדל בין המינים מובחן וברור, תשמר הזכות להגדרה מינית. אריה יהיה לעולם אריה ולביאה לעולם לביאה. אך מה מינו של הטיגריס שאתם רואים? נחש לעולם יהיה זכר ומדוזה נקבה.  סתם כך, מתוך גחמותיה הבלתי ברורות של השפה נקבע המין המושגי של החיה הגובר על מינה האמיתי. אפילו ביצור א-מיני כמו חיידק או אמבה.

בצמחים, המין האמיתי נסתר אף יותר. בכלל הופתעתי כשגיליתי שעצים מסוימים נחלקים לזכרים ונקבות. בעצים ובפרחים המין נקבע ביד הלשון העברית. זכרים ונקבות עשתה אותם. אשכולית ותפוז. כלנית וצבעוני. עגבניה ומלפפון. אלה ואלון. המין העברי נשמר אפילו בשמות לועזיים. בוגנביליה ובמבוק. קזוארינה ואקליפטוס. פסיפלורה וקוקוס.

אבל מה לגבי השקדיה והשקד? השקד הוא עץ ממשפחת הוורדיים הגדל בארץ. שקד הוא שמו של העץ, של הפרי, של הגלעין ותוכו של הגלעין כאחד. אומרים כי הוא נקרא כך על שום שקדנותו, שכן הוא מקדים לפרוח מכל העצים. אך בשיא פריחתו ויופיו, כשכולו עטור פרחים לבנים ורדרדים, ככלה יפהפיה בחופתה, אז נקרא לו שקדיה. נצחונה הקטן והמתוק של היפהפיה שהקדימה להתעורר. בטוי יפה לבטוי "המין היפה".

לפני שלבלוב ירקרק יסתיר את הפריחה הלבנה צאו אל ההרים. אולי תפגשו שקד פורח.