שתי ידיעות מאד "עיתונאיות" כיכבו בימים האחרונים.
מסיבה שתוסבר באחד פוסט הבאים החלטתי לא להגיב לידיעה על האדמירל והחשפנית. דווקא הסיפור על הסופר הבזוז, גרמה לי לכתוב משהו. כי יש קשר בין שני הסיפורים.
הקשר בין ההתנהגות האנושית והחברה סביבה מתבטא בארבעה רבדים.
החוק. מערכת ברורה, קבועה, קשוחה, שאמורה להיות מחייבת, הוגנת ומעשית. כלום נזרקים לתוך תבנית אחידה ונציגי המערכת דואגים ליישר ולקצץ כל אחד בהתאם לתבנית. כולם אמורים להתיישר על פי החוק, ורבים ימצאו בכך ברכה וצדק, בעיקר אם החוק תפור לפי מידתם. אמנם יש מי שמתיישרים עם החוק מרצונם, אבל רב בני האדם עושים זאת מאימת המקצצים. אלא שהמקצצים והמיישרים לא תמיד בסביבה, ובפועל, הדברים לא מתנהלים בדיוק על פי החוק אלא לפי
הנורמה. זאת המערכת המתארת את מה שקורה בפועל. את מה שרואים, שומעים ועושים כולם. הוא קיימת ונאכפת מתוך לחץ חברתי, ומכיוון שהוא זמין יותר מנציגי אכיפת החוק, נהוג לפעול על פי הנורמה גם אם צריך לעבור על החוק, ולקדם בברכה כל אחד הפועל לפיה. אפילו אותם נציגים האמונים על החוק, פועלים על פי הנורמה ולא על פי החוק כאשר אינם בתפקיד. כמעט תמיד הנורמה היא גירסה מרוככת של החוק. אבל יש גם את הכוון המחמיר. הנורמה לא מייצגת את האידיאל. היא תמיד נמוכה יותר
מסולם הערכים והדיבורים. בדרך כלל אלה כללים לא כתובים שהתקבלו מאלוהים באמצעות מתווך. כל מיני עקרונות ומעשים הנחשבים טובים. כאלה שמי שמקיים אותם נחשב לצדיק, פראייר. או שניהם. אלה ערכים שנהוג בעיקר לדבר עליהם ולאו דווקא לקיים אותם. חינוך לדמוקרטיה. מניעת אלימות. אהבת הזולת. סובלנות והקשבה. וגם להסתרק יפה, להתנהג בנימוס ולא לגלוש לאתרי פורנו. אף אחד כמעט לא משתמש בהם כדי לנהל את חייו אבל אפשר להשתמש בהם כדי לגנות אחרים. ושוב, בקצה ההפוך ממש יש את
הזרם האפל הפנימי. המכונה החייתית, הבלתי מרוסנת, הלא מאולפת הרוחשת למטה. זאת שנמנעת להופיע באור היום מאימת החוק והבושה. בגללה נאמר ש"אלמלא מוראה של מלכות – איש את רעהו חיים בלעו", וגם ש"חומר החטוי הטוב ביותר הוא אור השמש". זאת שנשארת בדרך כלל כלואה בסוגר הפנימי, בדרך כלל ישנה, אבל לעיתים, כאשר איש אינו רואה, היא מתעוררת ומוצאת שהשער פתוח והשומר איננו. אז היא יוצאת מהכלוב ואוי למי שתפגוש בדרכה. ומפחיד לא פחות הוא כאשר השומר לא נעלם אלא פשוט הצטרף. כאשר הקהל אינו גורם מרתיע אלא שותף. אז נולד האספסוף.
המשחק סביב התפר של ארבעת התחומים הללו הוא מה שמפרנס ומזין את הידיעה העיתונאית.
מפקד חיל הים הוא מי שלא עבר על החוק, פעל בגבולות הנורמה, וגם מחוצה לה, אבל נפל לפיהם הקדוש של המתחסדים הקוראים להדחתו. נזכרתי בדבריו של הקולונל קורץ באפוקליפסה עכשיו "הם שולחים אותם להטיל פצצות על כפרים ולהרוג בני אדם, אבל אוסרים עליהם לכתוב FUCK על המטוס". ארבעה גבולות לבדוק – והסיפור הזה בדק שלושה.
הסופר בחצור פגש את הגבול הרביעי. המון שפועל יחד ומיישר קו וממציא נורמה חדשה. כל המצולמים בכתבה צעקו לצלם "אני אשבור לך את המצלמה".
איש חוק בודק גבולות
ובאותה הזדמנות עלה בחכתי הציור המעניין הזה
הוא נקרא Mob rule ונלקח מהאתר http://www.fractalus.com
בבלוג זה
בכל הבלוגים
