כל הדברים גדולים כקטנים

זה מטורף לא למחזר. אבל, האם זה חכם, למחזר?

מה ההבדל בין חכם לפיקח? שפיקח יודע להחלץ מצרות שהחכם לא היה נכנס אליהן*.

שוב ושוב אני שומע סביבי אנשים שגילו את נפלאות המיחזור. בהתלהבות רבה הם מקימים מערך של שישה פחי זבל. זה לזכוכית וזה לנייר, זה למזון וזה לפלסטיק וכן הלאה וכן הלאה. לכל זבל פח משלו, וכל פח מתמלא תוך יומיים בשפע רב של מה שנקנה אתמול כמוצר חדש והיום הפך לפסולת, כדי לפנות מקום לקניות החדשות של מחר.

מי שבאמת חרד לסביבה שם את המיחזור בתחתית ההירארכיה של העשיה. המחזור הוא הנחות והמיותר מבין שלושת ה R-ים. ואלו הם:

Reduce

Reuse

Recycle

וראוי לתת בהם סימנים R.R.R. וההגיון שמאחוריהם אינו דורש הסבר. רק צריכה חסרת רסן וחסרת הצדקה וחסרת צורך, רק תרבות השתמש וזרוק והתקדם למודל החדש פן תחשב למיושן ומאובן, רק הן מניעות את תעשיית הזבל ההולך ונערם בכל פינה. זה מטורף לייצר זבל בלי הפסקה.

(האתגר אינו שישה פחי זבל. האתגר הוא אפס, והכוונה אינה לעודד השלכת אשפה ברחוב. בתור התחלה, צעד ראשון קטנטן, הביאו סל מהבית כאשר אתם עורכים קניות.)

את שלושת ה Re–ים מצאתי באתר של גרינפיס אך אינני יודע את מקורו. מכל מקום, לא מזמן נתקלתי במאמר קטן ב"הארץ" אשר דבר על שלושת המ"מים. ואלו הם:

מִעוט

מִחדוש

מִחזור

וחשוב מאד להכירם, שאחרת אנו עלולים להחמיץ את חשיבותו של המִחדוש ולהמשיך לחשוב שנוכל להסתדר בלעדיו.

עוד אני מתפעם מהמחדוש, ובאותו גליון כבר נשבר השיא. הנה מדובר על רוכשי מחשבים אשר מעדיפים את הגירסא הישנה וחברת מיקרוסופט באה לקראתם ומאפשרת להם את השִנמוך. וזה כמובן שונה לגמרי מהשמנמוך הישן והטוב.

שמן ונמוך