6/2009
בריאת האדם - 3 (פרוייקט האייקונים הגדול)
מעניין לשים לב לציור הזה שככל הידוע לי צויר ע"י ג'וטו, מאתיים שנה לפני מיכלאנג'לו. הרעיון של יד מול יד כבר קיים, אבל כדאי להזכר לרגע ברישום של מיכלאנג'לו כדי להבין את חשיבתה של עצמת הביצוע שלו.
כעת קל יותר להבין מדוע עבודות המנסות סתם לחזור או להשתמש ביצירה, מבלי להוסיף הברקה משלהן, נראות דלות למדי.
 
(וזאת פעם נוספת של שימוש בשלט)
יש מי שבוחר טכניקה מעניינת. מעבר למקוריות של המדיום, יש את החד פעמיות והזמניות שלו, ממש כמו בניית ארמונות חול או פיסול בשלג.
ומי שבוחר את הדמויות כבסיס ליצירה חדשה ומוסיף את הראייה המיוחדת שלו.
כמו תמיד, נמצא את משחקי הדמויות המשתילות שחקן חדש - תמיד במקום אדם. אף פעם לא במקום אלוהים. זה יומרני מדי? או שמי שעסוק בלהרגיש אלוהים לא מתעסק בפוטושופ ובמיכלאנג'לו? בעצם, גם להכנס לנעליו היחפות של זה שמקבל (לא משנה מה) ישירות מאלוהים, ללא מתווך, זה משהו.
מישהו מזהה את האדון בתמונה התחתונה?
מקום טבעי להניח עליו את עיטורי הקפלה הסיסטינית הוא תקרת וקירות הבית, וזאת גירסא מעניינת במיוחד (אך יש לשים לב ללוגו של Worth1000, האומר "לא היה ולא נברא").
הנה כמה שימושים מסחריים.
 
מעניין לשים לב שבמקרים רבים פשוט לא נוגעים. לוקחים את הציור המקורי או חלקו ומשתמשים בו, כפי שהוא, להעניק אוירה קלאסית למוצר – לעטיפת הספר או התקליט, לכתבה בעיתון או לאריזה.
כעת ננסה לצאת ממסגרת הדו מימדיות. אחרי, לחנות המזכרות.
אלו כאן, עבודות פיסול בעיסת נייר
בואו ונצא מעט החוצה. הנה היצירה כולה על לוח עץ גדול.
והנה שוב הידיים, רק הידיים, מצוירות על קיר.
הקיר מוכר. למען האמת, מה שמשך את תשומת ליבי היו מיכלי המים השחורים והמוכרים על הגגות. זה נראה מכאן. וגם הקיר. ואז זהיתי את החומה. הציור ענק. הוא מופיע בצד הפלשתינאי, וחושף תופעה שלא הייתי מודע אליה. בזמנו הייתי בברלין המחולקת וראיתי את החומה, שנים אחדות לפני שנהרסה. הצד המערבי היה כולו אתר גראפיטי אחד ענק, עד כדי כך שכאשר נהרסה החומה ראיתי בכך גם מעשה ונדאליזם המשחית מוזיאון שלם של יצירה ויצירתיות אנושית. מבטיח בהמשך פוסט בנושא.
זהו בינתיים. המשך יבוא.
קישור לפרק הקודם.
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
