כל הדברים גדולים כקטנים

במחזור העגול של השנה, נקודת הלידה היא נקודת גם המוות. שנה חדשה נולדת בדיוק במקום בו מתה שנה ישנה. חילופי משמרות מושלמים. מעולם לא חיו שתי שנים בחפיפה, אפילו לא לדקה אחת של חסד. ומעולם לא נותר פער, של אין, בין שנה שהסתיימה בטרם עת לשנה שטרם החלה. אולי פעם אחת. ובעת ההיא, היא השעה שהיא לא יום ולא לילה, דברים מוזרים קרו. מאז, שנים מתות ונולדות.

אז מתי באמת מתחילה השנה? באביב או בסתיו? פעם, לפני שנים רבות השנה התחילה באביב. אז נולד הכל. הניצנים והפרחים, האפרוחים והגדיים, כולם הנצו מתוך תרדמת החורף ונולדו מחדש. איך הגענו לשנה שמתחילה בסתיו? כי מי שנולד באביב, נהרה בסתיו. והחורף הוא ההריון. רק הגשמים של החורף מאפשרים את הלידה באביב. הלידה היא רק שלב במסע. לעיני המתבונן מבחוץ, הלידה היא ההתחלה. בלידה מופיע תינוק יש מאין. הוא בא לעולם, נושם נשימה ראשונה, רואה מראה קרן אור ראשונה, מגלה (למי שאינו מצויד במכשור מדעי) את מינו. למתבונן מבחוץ, הלידה הוא הרגע המכונן יש מאין. כל כך מכונן שהאסטרולוג נזקק לדקה  המדויקת כדי לברר על איזה דרך בדיוק עתיד לפסוע הנולד החדש.

מדוע האסטרולוגים טועים? כי הלידה הוא רק המופע החיצוני לתהליך שהחל קודם לכן והוא מתקדם באופן ברור ומוחלט. כי העתיד נחתך קודם לכן. בדיוק ברגע ההתעברות נוצרת אותה חד פעמיות אשר הופכת לאדם אחד ויחיד. אחר כך, כמו אפרוח זעיר היא נמה בביצה, בשקט, בסתר. לא מעניינים אותה יחסי ציבור. שיחכו ללידה. היא את שלה כבר קבעה גם אם אתם לא יודעים.

הלידה של האביב, מההריון של החורף, נהגתה בסתיו.

עת הגשם הראשון, השמיים מפרים את האדמה. כך נולדת שנה.

רגע של אנגלית:

כשחיפשתי תמונה של חסידה הופתעתי לגלות שאין לי מושג איך קוראים לעוף המוכר הזה, לגיבור התרבות, באנגלית. לא על קצה הלשון ולא בערך ולא כלום. Stork  קוראים לו. לה.

רגע של עברית:

כשנסעתי בדרכים קיבלתי תשובה אפשרית לשאלה אם אומרים מַחלף או מֶחלף. באחת הצמתים הבחנתי בשלט -

מֶחלף לפניך. רעיון מצוין לנקד את כל השמות בשלטים. אף על פי שלפי הכיתוב באנגלית, לא הייתי לוקח את שלטי הדרכים בתור מקור ללימוד כתיב נכון.