כל הדברים גדולים כקטנים

חלק מהתמונות סוטה לעיבוד צבעוני בוטה בעליל. חלק - יבחינו חדי העין, כלל אינן הציור של מונה אלא העתק חובבני כלשהו, ואפילו עבודת רקמה אחת. ובכל זאת, חשוב לזכור כי מה שנראה בעינינו כהעתק של המקור הוא רק העתק, ומן הסתם שונה.  וגם מה שאני מציג כאן נראה שונה אצלכם, כל אחד לפי צג המחשב שלו ולפי כיוונון הצבע שלו, שלא לדבר, או שמא כן לדבר על כך שלכל אחד הראיה שלו, ומול קצה הסקאלה הכולל את עיוורי הצבעים עומד הקצה השני, כל אחד והרגישויות והסולמות שלו. אולי בכלל, כל דבר המגיע לעינינו הוא לא בדיוק מה שאנחנו חושבים. לפחות את אלף המילים שלי רואה כל אחד (אך שוב מפרש לפי הסקאלה שלו).

מעניין שאפילו לגבי המקור אי אפשר לסמוך על הצבעים שרואים. היום מקובל מאד לשפץ בעדינות ציורים עתיקים ולשחזר את מראם המקורי. הנה לדוגמא הסעודה האחרונה לפני ואחרי השיפוץ. כמובן שלאור הדברים שראינו, אין כמעט שום משמעות להשוואה בין שני הצילומים. השחזורים אגב הופכים את הצבעים לחיים הרבה יותר, לעומת הגוון הדהוי והירקרק שהתקבל לאחר מאות שנים. אני אהבתי יותר את הגירסאות הדהויות.

בעניין אחר לגמרי, היום שוב שמעתי בחדשות על פורום הפטפטנים שהגיש קובלנה נגד סגן השר דני איילון שהעליב את השגריר התורכי. מערכות החדשות ממשיכות לבלוע את הלוקש. אפשר לנסות לנחש מה יהיה הרעיון הבא של הפורום הנכבד. אולי להתלונן על מבקר המדינה הממלא תפקיד ממלכתי ואינו יכול לאחוז בשם לועזי כמו לינדנשטראוס? קשה, קשה. אין לי שום סכוי לחשוב כמוהו.