השבוע נכחתי בערב "בימת ספר" עם הסופר מאיר שלו. שלו סיפר מיני אגדות ואנקדוטות על עבודתו, עוד מימי "רומן רוסי", בתיעוד ובהנצחת חייהם של בני משפחתו ושל אנשי העמק בני העליה השניה. בין היתר סיפר על אחד מבני דור הנפילים, איש קטן קומה שטבע את הבטוי "פרה עבריה", שמאיר וחבריו הילדים נזהרו מאד לא להקלע לעולם לקשר עין עמו. אם לא היו זהירים או זריזים דיים נפלו בידיו, ואז – אז נאלצו לשבת בחברתו שעה או יותר ולשמוע בפרטי פרטים את תולדות הקמתו של המשביר המרכזי.
בעקבות הפוסט הקודם יסר אותי מצפוני. אנשים טובים קוראים את דברי, ואני מלעיט אותם בתקנות מס הכנסה. מאד לא הייתי רוצה שיתחילו להזהר מפני ומפני הסיפורים. לפיכך אני ממהר, ושלא כמנהגי, מוסיף מיד פוסט נוסף, שישכיח את מעשי הקודם.
על פי הפרסומים, בסוף השבוע קוראים אנשים רבים ב"ידיעות אחרונות". לטובת אותם שלא קוראים, אביא כאן בקצרה ידיעה שקראתי היום, ומאלה שכן קוראים ומכירים הייתי שמח לקבל הסבר ולהבין את הידיעה.
מסופר על הלוויתן הקטלן טיליקום מפלורידה שהרג את המאמנת שלו בעיצומה של הופעה. בהמשך מסופר כי "חקירה העלתה כי טיליקום היה מעורב בשני מקרה מוות בעבר". וכאן מובא תאורו של המקרה השני:
"ב-1999 נמצא על גבו של טיליקום חסר בית ללא רוח חיים. חקירה מדוקדקת העלתה כי טיליקום היה אחראי גם למקרה המוות הזה."
בבקשה, מישהו מוכן להסביר?
אגב בראש הידיעה כתוב כך – "אף שהלוויתן טיליקום הרג כבר שלושה בני אדם – אחת מהם שלשום – הוחלט שלא להרדים אותו למוות". מתוך הנוסח הזה, מתברר מיד מה כן היה צריך לעשות לפי הגיונו של הכותב. לוויתן מסוג קטלן, טורף שמשקלו שישה טון, ניצוד ומובא לבריכה בפארק שעשועים. שם, תוך עשרים שנה, הוא הופך לרוצח סדרתי. פעם ראשונה, שניה, שלישית. זהו! עד כאן, מסוכן מדי להסתובב ברחובות, וגם בבית אנחנו כבר לא בטוחים. מיד להרדים את החיה המסוכנת.
נקרא שוב על הרצח השני:
"ב-1999 נמצא על גבו של טיליקום חסר בית ללא רוח חיים. חקירה מדוקדקת העלתה כי טיליקום היה אחראי גם למקרה המוות הזה."
התמונה צולמה בטיול משפחתי בסי-וורלד בפלורידה. מי יודע, אולי זהו טיליקום בתמונה.
שיעורים למחר:
מחר ננעלת התערוכה של צדוק בן-דוד במוזיאון תל-אביב. הייתי. אכתוב, אבל אכתוב רק לאחר הסגירה. בינתיים – לכו לראות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
