כל הדברים גדולים כקטנים

הידיעה הזאת על הרצח הפתיעה אותי. קראו אותה. מזדמן לי לאחרונה לקרוא מעט טקסטים עבריים ישנים, בני שישים ושבעים ושמונים ויותר. ממש כמו אותה הנאה השמורה לחובבי הספרים, של המישוש בדפים המצהיבים וריחרוח האותיות הישנות, ישנו טעם דומה העולה מן השפה. מעבר לכל מה שנכתב ומסופר, ומעבר ללשונו וסגנונו היחודי של כל מחבר, יש טעם וריח מיוחדים לעברית של אז. אני יודע כי אפשר לחפש ולמצוא הררי עיתונים ישנים בארכיונים למיניהם (אם כי הם הולכים ומתפוררים), ובכל זאת, בשבתי בבית, מעיין בעיתון, הידעיה הזאת הפתיעה אותי.

הלשון הזאת, העברית המצהיבה, שנתפסת בעיני כלשונם של ראשוני סופרינו, בני הדור ההוא, יכולה למצוא את מקומה ולהשתלב גם בדפי הידיעות בעיתון. ככלות הכל, העיתונאים של אז, גם הם נמנים על האבות המייסדים, אלה שלא רק השתמשו אלא אף הגו ויצרו את אותה שפה כתובה. אך הסכיתו ושמעו כיצד מתוארת באותה ידיעיה עדותו של אחד, דוד אדלר, אשר הופיע במשטרה חמישה חדשים לאחר הרצח, וסיפר כי שניים ממכריו, הם הרוצחים:

"ועודי חפץ לשאול אם יש עבודה עבורי פנה אלי אליגין: 'השמעת כבר?', ועודי תוהה, הוסיף – 'הזקנים כבר אינם'."

וגם אחד הנאשמים, מעיד בשפה שאינה נופלת מזו. ואני אומר, עם כאלה פושעים ועדים מי צריך את עגנון?

בכלל, עגנון זה ההוא מהתמונה של החמישים, עם הכיפה הגדולה, ואין בלתו, וכל אדם אחר איננו עגנון אלא לכל היותר מתחזה. עד כדי כך השתלטה התמונה ההיא על הדמוי.

דמוי עגנון

ובימינו אנו, קיצורה של ידיעה שהתפרסמה היום –

נער בן 16 מבתי-ים נעצר היום. בטלפון הסלולרי של חברו שנחקר בעניין אחר, התגלה סרט בו נראה הנער שורף את דגל ישראל ומקלל את המדינה ואת המשטרה. המשטרה מבקשת את הארכת מעצרם.

עכשיו ככה – אני ממש לא אוהב כששורפים את דגל ישראל. זה מבטא שנאה ורצון סמוי לשרוף אותי, אם כי אני מרגיש גרוע יותר כאשר אני רואה זאת במהדורת החדשות, במקום כזה או אחר שלו אני הייתי במקרה נקלע אליו ולא הדגל, הייתי אני הנשרף. מכל מקום, יש כאן בהחלט פגיעה ברגשות ומעשה שלא יעשה. אלא שלא זכור לי שהמשטרה עצרה למשל את מארגני הטקס של שריפת ספרי הקודש הנוצרים באור יהודה לפני כך וכך.

גם לקלל זה מאוד לא יפה. בעיקר את המשטרה. אפילו אם זה נעשה בבית, ואף אחד לא שומע, ורק הסרט בטלפון הסלולרי יכול להלשין. וגם לחשוב מחשבות רעות זה רע מאד. זה יכול לגרור דיבורים לא יפים.

אבל, כאשר נער בן 16, ללא עבר פלילי, נעצר, וגם מובא לבית המשפט להארכת מעצר, על קללות שהתגלו בטלפון שהגיע לידי המשטרה לצורך אחר לגמרי, איכשהו, זה לא נראה לי טוב. נכון שהנער ההוא אמר שהוא שונא את המדינה, אבל כל הסיפור לא בדיוק גורם לך לאהוב אותה.

מה כן, גורם לאהוב את המדינה? להסתכל החוצה, לצד האפל של העולם.

במלזיה, בוטל עונש הלקאה לאשה ששתתה בירה. אם כי יש להסתייג מהבטוי עונש כי קראתי בכתבה אחרת שהמטרה היתה לחנך ולא להעניש.