כל הדברים גדולים כקטנים

חמרי הגלם מצוינים. איך לא?

המח היהודי עם אלפי שנות נסיון,

השמש הים תיכונית,

החלב הטרי והשופע מעטיני הפרות,

הפועלים הזרים - הבונים, הסועדים והמוצצים.

סטופ, רגע. בלי ציניות. המרקם החברתי באמת בנוי מאוסף של אנשים מצוינים.

אבל יש בעיה עם הדבק.

לא ציפינו לזה. אמרו ש"דבק ירושלים" פועל לנצח נצחים. אבל תאריך התפוגה הגיע.

תקופת האחריות תמה. אם הדבק נגמר – יש בעיה. אין למי לפנות. אפילו השיפוצניקים המניאקים שיודעים שאין ברירה לא מביאים בהצעות מחיר.

ובאמת, אין ברירה.

הלך הדבק של המדינה.

מדינה מונחת על תהום ואנחנו עומדים עליה. והדבק מתפורר.

מילא על הקרקע. הדבק מתפורר ואתה מוצא את עצמך על הקרקע.

אבל ככה, על התהום. ועוד ועוד קרנפים מצטרפים ועולים...

למישהו יש רעיון מה עושים בלי דבק?