כולם צודקים. אלה שעושים הכל ולוחצים לקיום העסקה שתחזיר את גלעד – צודקים. אלא שמתנגדים לשחרור סיטוני של עשרות פושעים ורוצחים – צודקים. ואין זה פרדוקס כמו אצל הרב שאומר לכולם שהם צודקים. כאן, באמת שני הצדדים צודקים. שני הצדדים בצד של הטובים. הרעים זה החמאס ותומכיו (למרות שגם הם כמובן בעד העסקה).
כדי להרגיש צודק צריך להיות שלם עם העמדה שלך, ולא לראות את הצד השני. מי שנלחם בכל מחיר על השלמת העסקה חייב להתעלם ממה שמרגישים הקרבנות של אותם רוצחים המיועדים לשחרור. מי שמתנגד לעסקה בכל תוקף חייב להתעלם ממה שמרגישים בני משפחת שליט וחבריהם. וכדי להבין את שני הצדדים, אני חייב להטלטל כמו משוגע מצד לצד. וכך אני עושה.
משפחת שליט חייבת לעשות כל מה שביכולתה כדי להביא לשחרורו. ללחוץ, להפגין ולא להפסיק. הממשלה חייבת להחליט מתוך שיקול דעת, ולא להיות מושפעת. שמעתי טענות בגנות המסע והלחצים על הממשלה. לכאורה הלחצים מחלישים את עמדת המיקוח של ישראל. שטות גמורה. הם מחזקים את כושר המיקוח של ישראל. כאשר לוחצים ומפגינים, יכולה הממשלה מצדה להתעקש על עמדתה מול החמאס. עמידה למרות הלחצים מבפנים, יכולה להמחיש את התעקשותה של ישראל.
יש מליון שיקולים ודברים לומר, על הבעד והנגד, המשמעויות, ההשלכות, הציפיות, התוצאות. אני בטוח שמישהו יגיד אותם.
הממשלה חייבת להחליט מתוך שיקול דעת, ולא על פי לחצי הציבור – בכל נושא ועניין. אבל הדבר הצורם ביותר, הטפשי ביותר, בעיני שני המחנות, הוא מה שלא נעשה בארבע השנים שחלפו. כבר ארבע שנים שתנאי הכליאה של אסירי החמאס אינם מותאמים לאלה של גלעד שליט. ארבע שנים מבוזבזות.
מה אפשר לעשות עכשיו, מיד? למשל, לאסוף את כל אותם אסירים שישראל הסכימה לשחרר. לשלוח אותם באוטובוסים, או משאיות, לאחד המעברים בעזה. להודיע בעזה על בואם ולהמתין כמה שעות לגלעד שליט. כשהוא לא יגיע, להחזיר את כולם לכלא.
ביום רביעי הקרוב יצעד המסע קרוב לביתי. אני אהיה שם. כך אביע תמיכה ללא גבול במשפחה. הממשלה מצדה, צריכה לגרום לחמאס להסכים לתנאים של ישראל (והלוואי ויכולתי לומר שאני סומך על הממשלה).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
