כל הדברים גדולים כקטנים

בילדותי היו בבית מעט ספרי קריאה בעברית ודי הרבה אנצקלופדיות. כך, משהתחלתי קורא באופן סדיר, בנוסף לספרים שהייתי מחליף בספריה של השמן או אצל חברים, קראתי מה שהיה. זה אומר את אותם ספרי קריאה שוב ושוב, את אנצקלופדיה תרבות הלוך ושוב, וכן אי אלו פרוספקטים שהתגלגלו הביתה ונשמרו בשל הצילומים היפים שהיו בהם. כך הפך גן-השלושה, הסחנה, לאחד מנופי הילדות שלי, באמצעות התמונות היפות שכמו נלקחו מגן עדן, בעיקר בגלל הצבע הטורקיזי הלא הגיוני.

שלושים שנה אחר כך, כשהילדים שלי היו ילדים בעצמם, הגעתי לשם בפעם הראשונה. מה אגיד? באמת יפה. מרחבי מים צלולים כמו שאין באף בריכת שחיה צפופה, טורקיזיים לגמרי. לא המוני האנשים עם עשן המנגלים והצעקות ואפילו לא ביקור קצר בשירותים הצליחו להעיב על קסם המקום.

אחד הדברים המיוחדים במקום הוא הטמפרטורה. המים, מי מעיינות צלולים, אינם קפואים כמו בעין חרוד הסמוכה, או לוהטים כמו בחמת גדר. טמפרטורה מושלמת של 28 מעלות מזמינה עד כדי כך שבשנים שטרום-עידן-הבריכה-המחוממת נהגו השחיינים להגיע ולערוך במקום את אימוני החורף שלהם.

אותה פעם ראשונה הייתה היום האחרון של החופש הגדול, יום קיץ חם במיוחד. והנה להפתעתי, כשטבלה רגלי במים חשתי תחושת קרירות אמיתית. המים היו קרים! האינסטינקט הראשון אמר לברוח. בטלתי את תחושת הגוף בפני האמת המדעית ונכנסתי בכל זאת. תוך דקה נעלמה אותה קרירות והמים הפכו נעימים באופן מוחלט ושוב לא רציתי לצאת.

כל הסיפור הזה בא לאמר שהגיע היום האחרון בחופשת הסמסטר ומחר אני חוזר ללימודים, והאמת, כרגע, לא ממש מתחשק לי. זה יעבור בעוד דקה ואז לא ארצה שזה יגמר.

נון. בתים.

נזכרתי עכשיו בנסוי מדעי ביתי שקראתי ב"מרגליות – אנצקלופדיה לילדים". קחו שלוש קערות מים. בימנית שימו מים קרים, בשמאלית חמים, ובאמצעית מים פושרים. כעת טבלו ידיים בקערות שבצדדים למשך זמן מה. עכשיו, הכניסו את שתי הידים לתוך הקערה האמצעית. יד ימין תגיד לכם שהמים חמים, ויד שמאל תספר, באותה קערה ממש, שהמים קרים. (בהזדמנות זאת אתם מבינים גם איך עובדים שידורי החדשות ולמה ההסברה שלנו נכשלה).

ועכשיו נזכרתי, באחד הפרקים של משפחת סימספון חווים הילדים על בשרם את אגדות האחים גרים. בארט תועה ביער ומגיע לבקתה קטנה. על השולחן מונחות שלוש קערות דייסה. בראשונה, הגדולה, הדייסה חמה מדי. בשניה, הבינונית, הדיסה קרה מדי. "בשביל זה, אתה לא חייב להיות גאון" אומר בארט, לוקח את שתי הקערות, מערבב את הדייסה שהיתה בהן ואוכל לתיאבון.

זה מזכיר לי, שמחר חוזרים ללימודים ואני צריך לקרוא מאמר של רולאן בארת'.