כל הדברים גדולים כקטנים

אני זוכר מתי הצטערתי שעדיין אין לנו טלויזיה צבעונית. זה היה סרט בהפקה של ה BBC על דברים שלא רואים בעין הבלתי מזוינת. באחד הקטעים נראה איש מנגן בחליל. הצילום נעשה באינפרא-אדום, ומה שראו הוא האוויר החם הנשפך החוצה מתוך הנקבים בחליל. ממש, לראות בעין את המנגינה. מכיוון שהכרתי איך נראים צילומי אינפרא אדום, שהם בעצם "תרגום" לאור הנראה, כשכל טמפרטורה מתורגמת לצבע אחר (שהרי ללא התיווך של התרגום, אנחנו מלכתחילה עוורים לאור האינפרא אדום), יכולתי רק לדמיין איך המסך נמלא מנגינות זורמות ומתערבלות בכל צבעי הקשת. אני ראיתי הכל בשחור לבן.

ישנה משפחה של תופעות שאי אפשר לראות בעין. אנחנו והראיה שלנו עבדי הפיסיקה. אנחנו חווים את העולם כפי שמכתיבים הפיסיקה והפיסיולוגיה של העין, וחכמת המח העומדת מאחוריהם. אך יש דרכים אחרות לראות, לא פחות תקפות, ועבורנו, הרבה יותר מרתקות, שכן הן פותחות חלון לעולם שלם שנמצא סביבנו.

ראשית, כמובן מה שמראים המיקרוסקופ והטלסקופ, שני מכשירים ששינו לגמרי את העולם כפי שאנו יודעים אותו. אף אחד לא ראה את הטבעות של שבתאי או את חיוכם של החיידקים בעיניו העירומות. שני אלה הבהירו לנו עד כמה העולם שבנינו בדמיוננו הוא רק עבד של החושים.

את המרחבים הסמויים של הספקטרום כבר הזכרנו. האינפרא אדום מצד אחד, המאפשר לראות בחשכה, גם לנחש האורב לטרפו. האולטרא סגול בקצה השני, המצייר דוגמאות מרהיבות שרק הדבורים יכולות לראות על הפרחים.

ישנו עולם הזמן. רק מצלמה מהירה מאד תראה לנו בדיוק כיצד מתפוצץ בלון, או קליע פוגע בתפוח, ואילו צילום לאורך זמן המוקרן במהירות מראה תופעות כמו זרעים נובטים, או פרחים נפתחים.

יש אתרי צילום שלעולם לא נגיע אליהם, מקן נשרים המארח מצלמה נסתרת, ועד תוך תוכם של העורקים בגוף. כשחושבים על כך, לרבים מאתנו, הצילום הוא הדרך היחידה בה נזכה לראות מקומות רחוקים, מפסגת ההימלאיה, דרך ערבות אנטרקטיקה, ועד לשוק בטהרן, ואם מותחים את היריעה, אפשר בכל יום לראות את פריז או ירושלים, ואפשר גם לחזור בזמן, אל הילדות, או הילדות של ההורים, אבל זה כבר מסע אחר.

סטיה אחרת מהנושא תיקח אותנו לכיוון ההפוך, כלומר דברים שהעין רואה אך אין הם קיימים בשום מקום. ברוכים הבאים לעולם המרתק של האשליות האופטיות.

ועוד, בקטגוריה שונה אפשר לכלול את אמצעי ההמחשה, אשר באמצעות תמונה אחת מצליחים להעביר אינפורמציה של אלף מילים. אמנם התמונה היא מלאכותית אך היא מתארת את עומק נשמתו של תהליך. מה יותר מגרף מטפס ממחיש את עושרנו ההולך ונצבר בבנק?

ברור כי כל אחד מהנושאים הוא עולם ומלואו והיה ראוי לפוסט עשיר, אילולא היה עמוס ולעוס עד תם. אפשר למצוא עשרות אתרים מלאים צילומים מרתקים לכל נושא ונושא (בבקשה לחפש). ולא הייתי נזקק לנושא אלמלא גיליתי, במקרה, כי דווקא הכשל של המצלמה הפרימיטיבית הנמצאת בטלפון המיושן שלי גורם לתופעות מפתיעות ומופלאות. מסתבר שהמצלמה לא מצלמת תמיד את הדברים כפי שהם נראים. למשל התמונה הבאה, של קו החוף, שאין בה שום אפקט מיוחד ושום עדשה מיוחדת.

הוכחה שכדור הארץ עגול?

אני לא יודע בדיוק מה ההסבר. נדמה לי שזה קשור לעובדה שהמצלמה בנויה קודם כל כמצלמת וידאו ולכן היא אינה מצלמת בהרף אחד אלא מבצעת סריקה של המישור המצולם. זה כנראה מה שמאפשר את הצילומים הבאים, שהפתיעו אותי מאד, והם הסיבה לכל הפוסט הזה.

 ביום אחד, על חוף הים, מישהו התקין שבשבת ונטש אותה שם.

אני, בתור הצלם, אספתי אותה לאוסף שאני קורא לו "אמנות לעם" ויופיע בקרוב כנושא חדש.

עד כאן, שום דבר מיוחד. כמבון שצילמתי תמונות אחדות, והנה הן לפניכם.

(מקווה שהתוצאה מצדיקה את הציפיות)

את התמונות ומה שבהן ראיתי רק הרבה יותר מאוחר, כשהורדתי את התמונות למחשב. כמו בימים של פעם, כשמצלמים, ורק כשהסרט נגמר מוסרים לפיתוח, ורק כשהסרט חוזר מפיתוח רואים את התמונות בפעם הראשונה. זהו הרי הרגע שבו טיול, או ארוע חגיגי אחר, מגיע באמת לסיומו. וכשמפתחים את התמונות ופתאום מגלים רוח רפאים בצילום - זה מוזר מאד. הוא היה שם כל הזמן.