החלק הטרחני באופיי טורח שעות נוספות כאשר אני כותב כאן. המסקנות והניתוחים תמיד עלי, אבל (ולכן) אני משתדל להיות זהיר וספקן בקשר לעובדות. לכל נתון שאני מביא אני משתדל להקדים חיפוש ומציאה, והיום, ברשת, זה קל למדי, אבל גם מסוכן. הרשת מלאה שטויות ואני נאלץ להפעיל את מסננת ההגיון.
דוגמא לסינון ראשוני כזה הוא האתר המצויין והשימושי "לא רלוונטי". שימוש מינמלי במידע שבאתר היה חוסך את אלפי המיילים המיותרים הרצים ברשת, כמו למשל זה המופץ מאז 2003, שנה אחר שנה, ומספר על מאדים שב-27 באוגוסט יראה גדול כמו הירח. מאדים באמת היה קרוב במיוחד לארץ ב-2003, אבל כמו שהמכתב ציין (בצדק) זהו ארוע נדיר יחסית (ולכן חגיגי), והוא בהחלט לא חוזר על עצמו שנה אחר שנה אחר שנה (שלא לומר שגם התאור המקורי, של מאדים בגודל של הירח, הוא שגוי וטפשי. הצופה התמים בכלל לא היה מבחין שמאדים גדול יותר מהרגיל).
ובכן, אותו חלק טרחני שלי נעור לאחרונה כאשר נתקלתי, תוך זמן קצר, בעוד ועוד איזכורים לסיפור על הסוסים המחרבנים. הסיפור הוא שבסוף המאה התשע-עשרה, לאור הגידול העצום של לונדון, והשימוש ההולך וגדל בכרכרות רתומות לסוסים, היה מי שחזה שעד 1950 יהיו רחובות לונדון קבורים תחת ערימת חרא שעומקה גדול מקומת אדם. הסיפור בא להמחיש עד כמה הנסיון לתאר את העתיד כהתפתחות לינארית של הווה הוא טפשי, בעיקר כדי לסתום את פיהם של כל רואי השחורות המודאגים מהכיוון אליו אנו הולכים, וחוששים שתוך כך וכך שנים (תלוי מי מחשב) לא יהיו די מים, מזון וקרקע כדי להכיל את המין האנושי. במילים אחרות – "אל תדאג, יהיה בסדר. מנסיון" (וכמה נועז הצירוף של הנסיון (מה שהיה) והבטחון בעתיד (הוא שיהיה)).
דווקא אני, שהמבט ממרומי העתיד אל עיתוני העבר, מַחְכִּים אותי בדיעבד עד כדי דיבורים על מסע בזמן, לא הרגשתי בנח עם הסיפור הזה, הסוסים והחרא (בפרט משום שאני בטוח שגם לפני מאה שנה היו חייבים לחשוב על האפשרות שמישהו יטאטא את הרחובות). ובכן, יצאתי למסע חקירה.
הסיפור כאמור רציני ומופיע (ומצוטט) במקורות רבים. חפשו בגוגל חרא של סוסים בלונדון – ותמצאו אותו אפילו בספרים שיצאו לאור. המקור כנראה (ואם הסיפור אמיתי – בהכרח) אנגלי. כאן, באנגלית, תמצאו אלפים אלפים של איזכורים (ובהזדמנות זאת למדתי שהמונח האנגלי ההולם הוא manure, כך שכבר המחקר הצדיק את עצמו ולמדתי משהו חדש*), תחת כל בלוג, טור ומאמר, כמו לדוגמא כאן ב-New Yorker (שבעצמו מצוטט ה-מ-ו-ן) או כאן . השלב הבא היה לנסות למצוא את המקור – אֵם כל הסוסים המחרבנים. כמה מקורות חזרו בדיוק על אותו ציטוט, אבל רב הקישורים מוליכים לעמוד 404. בסופו של דבר, מישהו יותר צדיק ורציני הביא דברים בשם אומרם, והבהיר שהציטוט הוא מתוך מאמר של היסטוריון בריטי, דוקטור סטיבן דייוויס, ואמנם בדיקות נוספות (הקרויות הצלבת מידע) אישרו את הנתון הזה. הדוקטור אכן קיים והוא דוקוטור אמיתי להיסטוריה. הציטוטים הצביעו על מאמר אמיתי, מ-2004:
"The Great Horse-Manure Crisis of 1894"
אם כן, הצלחתי להגיע למקור.
המאמר עצמו, שיצא בכתב עת, מוצע בתשלום באתרי מידע שונים, אבל עם מעט נחישות ועקשנות הצלחתי לאתר אותו ממש, שחור על גבי לבן.
למתעצלים, הנה הציטוט הקובע, זה המצוטט שוב ושוב, שאפשר לקרוא בכל מקום:
Writing in the Times of London in 1894, one writer estimated that in 50 years every street in London would be buried under nine feet of manure.
זהו אם כן המקור הבלתי ידוע לכל אותם אלפי אלפים מצטטים נלהבים. בפעם הזאת, הספקנות שלי היתה מוטעית. אלא אם כן...
הסיפור שסיפרתי כאן נכון ומדויק, אבל הוא לא התגלה לי באותו אופן כרונולוגי בו סיפרתי עליו. בשלב שבו גיליתי מיהו המחבר עדיין לא מצאתי את המאמר ואף לא מצאתי עדות מוצקה בדבר קיומו. החלטתי על כן לפנות למחבר ולשמוע הכל מפי הסוס.
כידוע, האינטרנט היום מאפשר לעשות הרבה מבלי לקום מהכסא. וכך, ניתן ליצור קשר עם דוקטור דיוויס ולשאול אותו לגבי המקור. ואפילו לקבל תשובה.
ובכן, את הסיפור על הסוסים והכתבה בעיתון הלונדוני קרא דיוויס באתר אינטרנט אמריקאי אשר אינו קיים עוד... בהמשך, ניסה לאתר את המקור המקורי – ללא הצלחה. דייויס, המקור המקורי של כל המצטטים המספרים על אותם מדענים שחישבו מה עתיד לקרוא ברחובות לונדון, מעולם לא הצליח למצוא את אותו מאמר. למען ההגינות ארחיב ואומר עוד: אותו אתר אמריקאי נמצא אמין (ע"י דיוויס) במקורות אחרים שהביא. ההשערה שלו לגבי היעדרו של המקור במאגר הנתונים של הטיימס היא שלא מדובר בכתבה אלא במכתב למערכת.
אז מה היה לנו?
כאשר תיאור הוא ציורי-ספרותי, כתבה בעיתון יכולה לזכות בתהילה נצחית.
מכתב של קורא למערכת העיתון, גם הוא יכול להכנס לארכיון הנצח.
אנשים מאמינים למה שכתוב בעיתון – כאשר זה מתאים להם.
היעדר ספקנות עלול ליצור תמונת עולם הבנויה כולה מאגדות מניפולטיביות. יש מי שמרוויח הרבה מעולמות הבנויים מאגדות ומניפולציות. עבורם – הספקנות היא האויב המסוכן ביותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
