הסרט "החוש השישי" (1999) יצר תת-תת-ז'אנר מיוחד בסרטי האימה. העלילה מקבלת תפנית מאד מפתיעה ממש בסיום, ומאירה באור חדש את כל הסרט. זהו סרט על מתים ורוחות רפאים וגיבור שמנסה לעזור, ומה שמתברר לו לתדהמתו, בסיום, זה שהוא עצמו מת, מאז תחילת הסרט, אבל הוא אינו יודע ואינו מודע לכך. הרעיון המקורי מאד הוליד עוד סרטים, כמו "האחרים" (2001), וזה תמיד עובד – ובלבד שאתם לא יודעים מראש. נזכרתי בזה גם משום שלאחרונה ראיתי את "האחרים", אבל בעיקר, בגלל סוף העולם שהגיע היום, 21/12/12.
אני שומע קולות רבים של לעג. שהמועד עבר וכלום לא קרה. עלובים שכמותכם! העולם הגיע אכן אל סופו. זה קרה. אתם ממשיכים ומכחישים פשוט מכיוון שאינכם מודעים ואינכם יודעים. חכו לסוף הסרט ותיווכחו בעצמכם.
דבר אל האריחים
ידיעת חדשות הזויה למדי ספרה על צעיר חרדי שנעצר לאחר שהשחית את קבר דוד המלך בירושלים. מצוייד בפטיש, גרזן ומברג, שבר האיש ועקר את אריחי הקרמיקה שעיטרו את קירות החדר. האיש סיפר לשוטרים שעצרו אותו כי בא למקום כדי להתפלל, ואדם אחר שהיה שם שכנע אותו כי עליו להתפלל ישירות לאבנים והאריחים המודבקים אליהן מפריעים לתפילה. אני מניח שמרבית הקוראים יגידו "איזה רעיון הזוי ומשוגע - להוריד את האריחים כדי שהתפילות יגיעו לאבנים". אבל כמה מאותם מתפלאים יאמרו שמלכתחילה, הרעיון של לפנות לאבנים כדי לבקש מהן שידוך, הוא, איך לומר, מוזר באותה מידה?
דרך צלחה
ידיעה אחרת, במרחק תפילה משם, סיפרה על אברך שמצא ברחבת הכותל מעטפה עם סכום כסף גדול ומסר אותה למשטרה. "הסכום הגדול" מסתבר כהמון צ'קים בסך כולל של /507,000,000$/ (חמש מאות ושבע מליון דולר בלבד).
בהמשך הידיעה נאמר שהצ'קים שייכים לבנק מניגריה. זה בערך כמו למצוא מעטפת מזומנים של מליון שקל – בשטרות של מונופול.
במשטרה לא ידעו להיכן להפנות את חקירת העניין האם למחלקת גניבות ואבידות, או למחלקה להונאה.
אגב שימו לב שהקישור (כמו הקודם) מובא מתוך אתר חרדי אמיתי, ומעניין לקרוא את לשון התגובות, ובכלל לשוטט מעט באתר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
