לא חסרים אנשים שמתביישים במשפחה שלהם. נניח לרגע שבצדק, כלומר הבית ממנו באו והחלומות שלהם לא ממש חופפים. יש כמובן סנובים שלא נאה להם, ויש, ישמור האל, כאלה שלא מתביישים אלא שונאים, ולמרבה הצער – לא פחות בצדק. אבל אני מדבר רק על אלה שמתביישים, כלומר אינם גאים, כלומר, אם הם גרים עם ההורים הם לא מזמינים חברים הביתה, ואם כבר עזבו, הם לא מרבים לבקר ונמנעים להַראות ולהֵראות. כבר אמרתי, נניח שזה בצדק, כלומר ההורים אולי קצת עילגים, או יש להם מנהגים מוזרים, והבית נראה משונה, דל או חסר מעוף וטיפוח, או שכולו בית פולחן למסך טלוויזיה ענק, או קירות מלאים בתמונות רבנים. גם אלה, במיוחד לאחר שעזבו את הבית, רואים בבית בית ובמשפחה משפחה, ואם הם שומעים פתאום מישהו מדבר סרה בהוריו או בשכמותם (כמובן, מבלי שידע שהוריו הם כאלה. הוא הרי מסתיר אותם), הם נעלבים ומתקוממים ומרגישים שייכים יותר משהרגישו אי פעם בהיותם חלק ממשי מאותו בית.
התחושה הזאת אינה מוגבלת לבית במובן הצר שלו ולמשפחה. אלפי ישראלים שברחו מכאן והיגרו למקום אחר, כי החיים כאן נמאסו, והממשלה איומה, ומזג האוויר מתיש, והכיבוש משחית, וההתנהגות והחינוך מתחת לכל ביקורת, והם מאושרים מכל רגע של חיים טובים, מאירי פנים, רחוקים וקרירים, הנה גם הם, לא מקבלים בשקט התקפות והשמצות מכוערות על ישראל, ועלילות דם מודרניות, ושמחה לאיד אנטישמית, ופתאום המדינה הרחוקה והחמה נראית קרובה וחמימה, והם קמים להגן עליה ולהשיב לתוקפנים כגמולם.
ובכן, ההקדמה הזאת מקדמת את צאתי מהארון –
אני מבת-ים.
אז כשבני ציפר (הנקמה הראשונה – אין קישור למקור) שמודה - "מעולם לא הייתי בבת-ים", כותב עליה פתאום "אותה עיר שיכונים סתמית וחסרת חן, שלתושביה האומללים יצא בלי שום סיבה מיוחדת שם של פראי אדם", אני קודם כל נעלב, בשמי ובשם תושביה האומללים. מי שמך מר ציפר, שמעולם לא ביקרת בעיר כל שכן לא גרת, לקבוע שלתושבי בת-ים יצא שם של פראי אדם בלי שום סיבה מיוחדת? ומה אם עיר היא מדבר של בניינים (זה נורא, אני אומר לכם, הקבלנים מצצו ממנו כל טיפת חול והעמיסו עליה הררי בלוקים אפורים), תמיד אפשר למצוא בה עוד משהו. הידעת שבגן-צילה בחצר צמח עץ ג'ומס גדול? שמתחת לבניינים מסתתרות דיונות על דיונות שפעם יללו בהן התנים? אחד מנופי הילדות המוקדמים שאני זוכר הוא ליד הבית, בצד של שוורץ ובלסיאנו, ליד שיח ההרדוף, האדמה לא היתה ישרה, ובקצה, היכן שכנראה הוסיפו מעט כורכר, היתה מין מדרגה קטנה, וכשירד גשם המים זרמו ויצרו שם אשד זעיר.
אחר כך בנו על הכל ונהייתה חרא של עיר, אבל מי אתה ציפר שתדבר ככה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
